HIM AND I

פרק 38.|מחכים לנו|

מאיה כהן.

"אתה מושך חזק מידיי מייק!!". צרחתי עליו את נישמתי כי כבר איבדתי תחושה בשיער שלי.
לין לידי יושבת, נהנת מכל הסבל שאני קוראת לו סבל ומקס מאחוריי שם לב לכל תנועה שלי.

מייק התקרב ולחש באוזני.
"בובה, יש לך מזל שאח של בעלך לעתיד כאן כי אם לא, הייתי צורח עלייך גם". אמר בשקט.

מאז שצ'או הלך, מייק הראה את הפרצוף האמיתי שלו.
הוא אמר לי שמקס מסיח את דעתו כי הוא סקסי מידי ואני גלגלתי עיניים.
"שלא נדבר על בעלך. מאמא מיה!". אמר בהתפעלות ועוד שניה התעלף לי על הרצפה.

"מייק, להירגע". אמרתי והוא ליטך את פניי.
"מי זאת שמגנה על בעלה?". שאל ואני הזזתי את ידו ממני.
עכשיו הוא עשה יותר בעדינות וכל שניה הרגשתי את הפנים של לין ושל מקס עליי.
"מתי אתה הולך אתה?". שאלתי ומקס ידע שהשאלה מכוונת אליו.
"עוד 5 דקות. אתן תסדרו פה?". שאל ואני הנהנתי והוא ראה מבעד למראה.
"מייק". אמר מקס ומייק הסתובב אליו.
עד כמה שהבן אדם הזה צוחק איתי הוא עדיין משקשק מפחד מהמשפחה הזו.

"תשמור את הידיים שלך לעצמך". הזהיר ואני צחקתי בקול.
"אתה חושב שהוא נמשך אליי? אם כבר אלייך". אמרתי ומייק חטף לי סטירה קלה על זרועי.
מקס התקרב קצת ומייק לא זז ממקומו.
"גם ממני תשמור את הידיים שלך". אמר ולין בחנה את פניו.
משהו מתחולל בין השניים האלה ואני אדע מה זה.

"אני הולך. שמתי את הטלפון שלי בנייד שלך, מאיה. אני כאן לכל דבר.
נתראה בחתונה". אמר וחייך וזה המיס את ליבי. "ביי מקס". אמרתי ואז הוא הלך והעיניים של לין ירדו מטה.
"הכל בסדר, לין?". שאלתי והיא הפנתה את מבטה אליי במהירות.
"כן..כן". אמרה מהר בגמגום.

החשבון עדיין לא נסגר.

"עכשיווו!!". אמר מייק בצרחה.
"כשאני לא צריך לחשוש לחיים שלי, בואו נראה". אמר ושיחק עם ידיו כאילו הוא מתכנן איזה מלחמה.
ובאמת, בסוף המלחמה הייתה על השיער שלי.
"אני אהרוג אותך מייק". אמרתי והסתכלתי בעיניו דרך המראה.

"אני רואה שלמדת משהו מבעלך". אמר בצחוק ואני לא עזבתי את עיניו.
"תאמיני לי, עד כמה שהוא רשע, אני עדיין לא איבדתי תקווה לגביו". אמר והשפלתי את עיני.
"המסכן הזה עבר מה שאני לא רוצה לאחל לאף אחד.
גם לא לאקסים הארורים שלי, Dei potenti".(אלים אדירים). אמר ופתאום נפל לי האסימון, שאני לא יודעת כלום על המשפחה של צ'או ולא עשיתי דבר בנידון.

"מה זאת אומרת , מייק?". שאלתי ולין התחילה לנוע במקומה.
"מה זאת אומרת?". שאלתי שוב וכשרציתי לעמוד, מייק השיב אותי בכוח.
"לא להתעצבן". אמר.
"אסור לכלה להתעצבן ביום החתונה שלה כי אז בלילה לא יהיה לה כיף, בובה". אמר ועכשיו שום דבר לא הצחיק אותי.

"אתה יודע שאני יכולה לדעת עליו הכל דרך האינטרנט". אמרתי ונתתי לו להמשיך להתעסק בשיער שלי.
"אני לא חושב. צ'או מחק הכל". אמר מייק וגיחך.
"סבבה". אמרתי בעצבים ולקחתי את אחד העיתונים שלין קראה וקראתי בעצבים.

"תפסיקי כבר". אמרה לין ולא הסתכלתי עליה.
"את תדעי הכל היום בלילה גברת.
את כמו תמיד, סתם מתעצבנת במקום להתעסק בזה שזה יום החתונה שלך". אמרה.
"היום בלילה".

♧

אני לא מאמינה.
אני מסתכלת על עצמי במראה ואני פשוט לא קולטת.
השמלה כבר הונחה על גופי, התסרוקת שמייק עשה משגעת גם אותי כי היא פשוט הייתה יפה והאיפור שלי, לא חשבתי כמה איפור יכול לשנות את המראה של בן אדם כי תמיד העדפתי טבעי.
אבל הפעם נתתי להם את המושכות.
אמרתי להם חד וחלק, תעשו מה שאתם רוצים. אני כולי שלכם.

וכך עשו.
הם הפכו אותי פשוט למלכה ופאקינג הרגשתי ככה.
מסביבי היו אם לא יותר מ-20 אנשים שעובדים עליי ובודקים שהכל בסדר, הכל במקום ושחס וחלילה לא יהיה פגם אחד.
אימא לידי, מחזיקה את ידי חזק ביד אחת וביד השניה ממחטה כשהיא מחזיקה את עצמה לא לבכות כי יודעת כמה האיפור הזה היה שווה.

"אימא, אסור לבכות". הזהרתי אותה.
"אם את בוכה, אני ישר בוכה". אמרתי ולא רציתי להרוס את כל העבודה הקשה שכולם עבדו בשבילי.
"איפה לין?". שאלתי את אימא והיא הזיזה את ראשה לכיוון שלין עמדה.
היא עמדה רחוק קצת ממני, העיניים שלה לא עוזבות אותי והיא בוחנת את פניי.

חיוך וחיוך.
הבחורה הזו, כמה שהיא משגעת אותי והופכת אותי ללא נורמלית, מודה עליה כל יום.
היא היחידה שיכולה להוציא אותי מהכלים שלי.
היא היחידה שמבינה אותי בלי שאני צריכה להסביר את עצמי.
היא פשוט חברה שעברה כבר לגור בלב שלי.

הושטתי את ידי והיא מיד באה.
"את לא עוזבת אותי, את שומעת?". אמרתי לה והיא חייכה שוב.
"ממתי מאיה כהן מפחדת?". שאלה והיא הוצאתי לה לשון.
"לא מפחדת, קצת לחוצה זה הכל". אמרתי כדי להגן על עצמי.
"אני כאן, כלבה. מהצבא אני כאן בשבילך ואהיה בשבילך". אמרה והיא ריגשה אותי.

"לא לגרום לי לבכות. תזהרי". הזהרתי שוב והיא חייכה והחזיקה חזק בידי.
"הכלה מוכנה?". נשמע קולו של מקס וכולם שמרו על הדלת כאילו היא לא יודעת מה.
"אם אתה פותח את הדלת, תיזהר ממני". צעקה לין.
"מה את אומרת!". צעק חזרה והיא התנגדה לזה שהדלת תיפתח.

"היא מוכנה, תכף יוצאת נודניק!". צעקתי והוא הפסיק לחבוט בדלת.
"מחכים לכם". אמר בשקט ואני ירדתי מהבמה שהייתי עליה.
"מחכים לנו"

מאמא מיההה איזה פרקק😍
הלוואי על כולנו חברה כמו לין🤞
שבת שלום לכולם❤