פרק 1
אני משחררת את הקוקיה ואוספת שוב את שערי גבוה יותר. חלק ממנו עדיין נצמד לעורי המיוזע ואני מנסה להסיר אותו ולדחוף אותו לתוך הפקעת המרושלת שעל ראשי. הכל חם נורא, המזגן במקום הזה בקושי עובד ואני כל הזמן מתרוצצת על מנת למלא את בקשותיהם של הבליינים וזה בהחלט קשה לעמוד בקצב. בנוסף לזה, אני חוטפת צרחות כשריח האלכוהול הנודף מהם מגיע אליי. אני פשוט מעקמת את אפי ונותנת להם לצעוק עד שקולם גווע בין המוזיקה הרועשת והאורות הצבעוניים.
מצאתי עבודה מזדמנת בתור ברמנית. הטיפים בסדר והם עוזרים לי להסתדר. אני גרה אצל אחת הבנות שעובדת איתי, משלמת לה קצת כסף ומשאירה אצלי את הרוב.... אבל אני תמיד נשארת ערנית, יותר מידי פעמים כמעט נתפסתי והם כל הזמן מוצאים שיטות חדשות. אני זקוקה לכסף הזה על מנת להמשיך לברוח. לפעמים אני שוקלת להפסיק ולעזוב הכל אבל כבר שנה שלמה שאני בורחת מהם, אז עכשיו אני אפסיק? לאסוף כסף ולתת להם לא יגמר לעולם וגם לא הבריחה.
אני בהחלט מקווה שזה יפסק מתישהו, אפילו בקרוב, בתקווה שאני לא אהיה המפסידה. אני מגישה לעוד לקוחות את בקשתם והולכת מאחורי הבר כדי ללכת לשירותים אבל מישהו מפתיע אותי ואוחז בחוזקה בידי. אני מסתובבת בחדות עד כדי כך שאני בטוחה שידי תקרע משלו אבל הוא רק נהדף מעט קדימה. זה נראה כי זה לא מזיז לו ואני מפחדת כרגע כי נתפסתי אבל אני חייבת לשמור על שיקול דעת.
אני חייבת לשמור על דעה צלולה כדי להצליח להתחמק מאלו המעלים בדעתם שהם החזיקו אותי. אני מביטה סביב ובזמן הזה נוסף עוד שומר להחזיק בידי השנייה. אני חושקת את שניי בחוזקה ומתפרעת בידיהם מנסה לצאת או לעורר את תשומת ליבו של מישהו על מנת שיעזור לי. כרגע, אני לא בטוחה שאצליח לחמוק בכוחות עצמי בלבד, אבל אף אחד לא מגיעה לעזרתי. "תעזבו אותי", אני צורחת ומתנערת בחוזקה מנסה שישחררו אותי.
אך זה לא קורה. למעשה, דבר לא קורה. אף אחד לא מגיע לעזרתי ודמעות של ייאוש עולות על פניי. אני חייבת להשתחרר! אני מנסה לעודד את עצמי, להכניס מוטיבציה על מנת לגרום לרצוני להתממש. כשאני כבר מאבדת תקווה לחלוטין וגם כמעט את ההכרה שזה עיניין של שניות. יד אחת נקרעת ממני בעוד השנייה מתמתחת בחוזקה ואוזקת אותי עליה. אני מרימה את עיניי ורואה אותו, הוא נראה כמו מלאך אבל עיניו כמעט קפואות כשהוא קורע את השומר השני ממני.
הוא דוחף אותי אחורה, אני המומה, כמעט קורסת אחורה אך מתחילה לייצב את עצמי ברגע האחרון.
אינני מסוגלת להזיז את עיניי ממנו, תנועותיו כה חינניות עד כי אני לא מאמינה לכך שהוא נלחם, אך תוך דקות אחדות שני הגברים נוחתים ארצה בזעקות כאב. הוא ניגש אליי ואני מרימה את מבטי לעיניו היפות כשרגש אמיתי של דאגה משתקף בעיניו. הוא מרים את ידו ונוגע בי. אני נרתעת אוטומטית ואני יודעת זאת על פי המבט של הפגיעה בעיניו, "אני מצטער", הוא לוחש אבל אני שומעת את זה בירור.
"את בסדר?" הוא שואל ואני רק בוהה בו לא יודעת מה לענות, אני כל כך מבולבלת כרגע. "את רוצה לשבת אולי?", הוא שואל אך אני עדיין קפואה מידי כדי לדבר והוא מושיט לי את ידו ואיכשהו אני מוצאת כוח נפשי כדי להניח את ידי בידו. הוא אומר, "בואי אני אקח אותך קצת רחוק מכאן". אני נגררת אחריו במדרגות, לא מתנגדת, מעט חוששת אך לא מספיק כדי להתנגד. כשאנו נכנסים אני רואה שלושה בחורים יוצאים ועוד בחורה יפייפייה עם שיער שחור ועיניים בהירות.
היא מחייכת אליי חיוך מרגיע ואומרת, "לוק, הוא בסדר", היא יוצאת ואני מרימה את מבטי אליו. אני לא יודעת למה לצפות ובכנות אני אפילו לא יודעת מדוע אני לא בורחת אלא נשארת, מה משאיר אותי כאן? מה מסקרן אותי כל כך שאני נשארת למרות הסכנה?
~~~
עצמאות שמח!!!!
בנות תחגגו היטב היום ותשמחו ללא גבול.
בהמון אהבה,
וויט א'נגל.
YOU ARE READING
Over The Shoulder
Romance✯הסתיים✯ #ספר ראשון limits #ספר שני over the shoulder "ברגע זה, אני מבינה דבר אחד- אני שכבתי עם מישהו, רק שאין לי מושג מי הוא... כל הכבוד לי!" חייה של קלוואי לוונס היו רכבת הרים חסרת שליטה, כך בדיוק היא אהבה אותם. אבל טרגדיה פוקדת אותה ואין לה בריר...
