פרק 60- אחרון
לאחר שבועיים, אני משתחררת מבית החולים. משתררת שתיקה ניחוחה במכונית, אין צורך למלא את החלל הריק שנוצר. אני מאמינה שאם יש מישהו שאת מסוגלת לשבת איתו שעות בשקט בלי להשמיע צליל, ואף אחד לא נבוך מכך, זה ברכה וכדאי להשאיר את האדם הזה לצדיכם. זה מה שאני מתכננת, אני רוצה להישאר זמן רב מאוד לצידו של לוק, בחיים שקטים עד כמה שאפשר.
אמה סוג של דומה לי. האישיות המיוחדת שלה, אני מקווה שנוכל להיות חברות לחיים שלמים. זה מספיק טוב בשבילי. אמה ולוק נראים מחוברים כל כך, אבל בזמן האחרון יצא לי להכיר את כולם. אש השכול והרגוע שככל הנראה שום דבר אינו יכול להסעיר אותו. טוב, כמעט שום דבר. כל מה שקשור לאמה הוא מאוד ערני, כמו צייד המשחר לטרף, ולפי מה שראיתי לאמה אין שום בעיה להיות הטרף שלו. האהבה בניהם היא משהו מדהים. לפני שפגשתי את לוק, ככל הנראה הייתי מקנאה, אבל עכשיו כשלוק לצידי אין לי צורך לקנא.
יש לי אהבה נפלאה. אחת כזו ששווה לטפח ולהשקיע בה. עשיתי טעות. טעות גדולה מאוד, אני מודה. מטעויות לומדים, הרי לא לכך הן נועדו מלכתחילה?
אהבה היא אינה משימה קלה. היא דורשת זמן ומאמץ ואת שניהם אני מוכנה להשקיע כי פשוט מצאתי את האדם ששווה להילחם עבורו. אני נושמת עמוק, כי האהבה נגעה בי ואני עומדת לוודא שהיא תישאר איתי המון זמן. ידי לוחצת את ידו של של לוק שנוהג יד ביד אחת. אני עוזבת את היד והוא מביט בי בהפתעה. אני מכוונת לעבר הגה, "תחזיק אותו היטב, אני לא רוצה להיות הגורם לתאונה. יהיה לך מספיק זמן להחזיק בידי, זו הבטחה". "אני אכריח אותך לשמור אותה", הוא אומר. חיוך עדין מסתמן על פניו, אני רוצה לנשק אותו כל כך אבל אתאפק עד שנגיע הביתה.
"אקווה לזה", אני שולחת לעברו חיוך מתגרה אבל מתכוונת לכך בכל לבי. אין לי שום מטרה להיעלם שוב, אני מתכננת להישאר כאן לנצח. הרכב נעצר מול הבית וחיוך מופיע על פניי, התגעגעתי לבית הזה, אני שמחה שחזרתי. כאן ברגע הזה, אני לא מתחרטת על דבר. למרות שנעלמתי והלכתי בדרך אחרת, ברגעים הללו הבנתי את החשיבות של הדברים ומה באמת הוא סדר העדיפויות שלי. למדתי שזה משתנה ותמיד זה יהיה ככה. אבל, גם למדתי שיש לי בית. שיש לי מישהו ששומר עליי. אני לא צריכה להביט מאחורי הגב בפחד ולאתר את הפוגע אלא לדעת שיש מאחוריי מישהו שלא יתן לאף אחד לפגוע בי.
מצאתי את השומר שלי ואת האהבה שלי, אני לא צריכה יותר מזה.
אני עומדת להתחיל מחדש, אבל הפעם בלי עקבות מעברי. העבר נועד להישאר היכן שהוא נמצא. הוא כלי לימוד מדהים, אך הוא לא אמור להכתיב לי את העתיד שלי. יש לי זכות לבחור בעתיד, לעמוד וללמוד מטעויות. יש לי זכות לעשות בחירות נכונות ולא נכונות, ללמוד ולהחכים.
למדתי שלמצוא אהבה זה קשה, אבל יש לנו כל כך הרבה ללמוד יחד. להסתדר ולהסכים על שלל דברים וגם להתווכח כי אנחנו אנשים שונים. מה שחשוב באמת זה הרצון שלנו ואני יודעת שלוק יתן את לבו לקשר בנינו ואעשה אותו הדבר. יש לי על מה להילחם ואני לא אוותר על האושר שנפל בידי. "יש לי גילוי נאות", לוק אומר כשאנחנו נעמדים בחזית הבית, "תכננו לעשות לך מסיבת הפתעה כאן ואילצתי אותם לוותר אבל הם חילצו ממני הבטחה שנגיע היום למועדון, אז אנחנו מחוייבים להגיע", הוא אומר בשמץ של התנצלות על פניו.
כשאני מעיפה בו מבט אני לא יכולה שלא לצחוק. הבעה מעט מיוסרת על פניו גורמת לי ממש לאחוז במעקה הקרוב על מנת לא לאבד שווי משקל. "זה בסדר", אני ממלמלת על מנת לא לגרום לו סבל מיותר. "הייתי תקועה יותר מידי זמן בחדר עם ארבעה קירות לבנים, אני חושבת שלא יזיק לי לצאת קצת החוצה". הוא נראה רגוע עם דבריי, "אוקי, אבל בבקשה בלי אלכוהול, הגוף שלך צריך להירפא מהפגיעה שספג".
אני נשענת לעברו בחיוך והוא מקיף את ידו האחת על כתפי, "אני מבטיחה". "יש עוד הבטחות שתרצי להשמיע?", הוא שואל. כף ידו אוחזת בשלי והוא מוליך אותי פנימה. "אחשוב על זה", אני שולחת לעברו חיוך זומם, "אבל אולי יש דברים אחרים שאני רוצה להשלים". "כמו למשל?", הוא שואל ואני ממהרת פנימה, מושכת אותו יחד איתי. אני מנשקת לשפתיו בקלילות, "את זה למשל", אני מחייכת לרגע שהוא נראה מופתע. אני נעמדת ומושכת אותו לעברי. הוא משעין את הראש שלו על הכתף שלי וכורך את זרועותיו סביבי.
"וגם לזה", אני אומרת בשקט והוא מצמיד נשיקה לצווארי החשוף. הוא מקרב אותי אליו, "התגעגעתי לזה שאת כאן, שאת בבית שלי, במיטה שלי. היית חסרה לי", המילים האלו גורמות לחיוך לעלות על פניי, למרות שאני רוצה להסתיר זאת ממנו, אני לא באמת מסוגלת. אני מסתובבת. ידיו עדיין כרוכות סביבי. אני פותחת את פי לדבר אבל הוא מניח את שפתיו על שלי ומונע זאת ממני. שפתינו צמודים זה לזה ופיותינו נפתחים. במקביל, לשונו מחליקה על שלי ואני מרגישה בגן עדן, תענוג בלתי הגיוני.
אני מאושרת, לגמרי ולחלוטין.
~~~
ואוו זה הסתיים! אני לא מאמינה, איזה כיף שהסתיימה תקופה , תודה רבה לכולם שקראתם את הסיפור שלוויתם אותי תקופה מפולאה כל כך וסיפור מדהים שהסתיים.
תודה לכולם על שקראתם!
נשאר עוד אפילוג ודבר הסופרת וסיימנו רשמית.
אבל אל דאגה חוץ מהסיפורים שמתפרסמים כרגע, יתחיל בקרוב סיפור חדש.
הגיע הזמן להוסיף עוקב ולהתעדכן בסיפורים שלי.
למי שלא מכיר עדיין, יש לי 50 סיפורים שרובם הסתיימו חלקם עדיין נכתבים.
והם מחכים לכם שתקראו אותם.
באהבה,
וויט א'נגל.
YOU ARE READING
Over The Shoulder
Romance✯הסתיים✯ #ספר ראשון limits #ספר שני over the shoulder "ברגע זה, אני מבינה דבר אחד- אני שכבתי עם מישהו, רק שאין לי מושג מי הוא... כל הכבוד לי!" חייה של קלוואי לוונס היו רכבת הרים חסרת שליטה, כך בדיוק היא אהבה אותם. אבל טרגדיה פוקדת אותה ואין לה בריר...
