פרק 9
אני מביטה בו בהלם והוא מיד ממשיך לדבר, לא נותן לי אפילו שבריר שנייה להגיב. "אל תדאגי, לא ברצינות רק כלפי החוץ. כולם יחשבו שאת מתה אבל אני אומר לך עכשיו שאם תחליטי להסכים לזה אסור יהיה לך לחשוף את האמת בפני אף אחד מהעבר שלך, העבר שלך יקבר ברגע שתחליטי להסכים". אני מביטה לעברו בשקט ומנסה להבין מה הוא אומר, מה הכוונה בכך ומה המשמעות של החלטה זו? איך אני אמורה לקחת החלטה כזו בזמן קצר? "אל תחליטי מיד, אבל אין לנו זמן מיותר, תנסי להגיע להחלטה במהירות האפשרית", הוא אומר ולוחץ את ידיי בחוזקה ומשפשף אותן מעט, "אני אשאיר אותך לחשוב לבד". הוא קם.
לפני שהוא עוזב, הוא מניח את הג'קט שלו על כתפיי ואני מביטה לעברו בחיוך קטן של תודה והוא לוחץ בתגובה את כתפי ונכנס פנימה. אני נשארת לבדי. השקט סביב כמעט מכלה אותי. אני מרגישה נעלמת. נלחמתי זמן רב כל כך על חיי, אבל חיים אלו היו חיי בריחה והתחמקות, חושך וערפל. לא חיים אמיתיים. תמיד הייתי מביטה מעבר לכתף שלי כדי למצוא מישהו שעוקב אחריי ורוצה לקחת את חיי. עכשיו יש לי הזדמנות להתחיל את חיי מחדש בלי להביט אל העבר, אז מדוע אני כה מתמהמהת בלקיחת החלטה זו? מה הבעיה בכך?
אני נושכת בחוזקה את שפתיי- בטוחה כי אם אמשיך ככה אני אגרום לפציעתן אבל למעשה הדבר הזה הינו בחשיבות אחרונה. נפצעתי רבות בזמן שהתחמקתי מאין ספור אנשים ומרדפים ובנוסף למדתי להתעלם מחלק מהפציעות והסבל הנגרם מהם ובפציעות החמורות יותר למדתי לטפל בעצמי. בתי חולים כמעט לא עלו על הפרק ומידיי פעם אנשים שפגשתי עזרו לי במעט וסיפקו לי את הידע לו אני זקוקה כדי לטפל בפצעיי. זיכרונות עולים לי מאותם אנשים, אנשים טובי לב שעזרו לי, השאילו לי מיטה וארוחה חמה, יום למחרת הייתי נעלמת הרבה לפני שהם התעוררו הכל נשאר מסודר כאילו מעולם לא הייתי שם, כמו חלום גדוע.
מעולם לא ניסיתי להישאר מעבר, זה היה מעלה אותם לסכנה ממשית על חייהם ופעמים רבות משיכולתי לספור הם נפגעו גם אחרי שנעלמתי. ככל הנראה לא הייתי מהירה יותר. הצטערתי על כך אך מעולם לא חזרתי אחורה. היה עליי לשמור על חיי ויותר מכל זה הדבר היחיד שעמד לנגד עיניי. גם בפגיעה של אנשים אשר נתנו לי ועזרו לי בעת מצוקה וזה היה אנוכי מצידי. אבל זו גם הייתה הדרך היחידה בה יכולתי לשרוד. עכשיו סוף סוף אני יכולה להפסיק לעשות זאת, להפסיק לסכן ולפגוע בחייהם של אנשים ללא עוול בכפם.
להפסיק להיות כה פחדנית בכדי לחזור אחורה ולהושיט את ידי מתי שהם באמת זקוקים לה. אבל אני באמת פוחדת על החיים שלי ורק רוצה להציל אותם כרגע וזו המשימה היחידה העומדת לנגד עיניי. אני גם רוצה להיות קצת טובת לב כלפי האנשים שהיו טובים אליי. אומנם אני לא אוכל לעזור להם, אבל בכך שיחשבו שאיני בחיים, אנשים טובי לב בעתיד לא יצטרכו להציל אותי ולסכן את חייהם תוך כדי. אני יכולה לעשות לפחות את זה נכון?
"היי", אני שומעת קול ומרימה את מבטי כדי להיתקל בחיוך המאיר של אמה. היא סוגרת את הג'קט שהיא לבושה בו ומתיישבת לצידי. "לוק סיפר לי מה הוא אמר לך", היא אומר, "והוא גם נתן לך זמן להחליט, נכון?", היא אומרת ואני מהנהנת ומביטה לעברה. היא נאנחת ומרכינה את ראשה. לאחר מכן מביטה קדימה ולא מביטה לעברי עד שהיא מדברת, "אני חושבת שאת צריכה להסכים", היא אומרת וממשיכה מיד, "כמובן אני לא מחייבת אותך, זו דעתי כמובן, אבל זו החלטה שלך בסופו של דבר". היא לוקחת נשימה עמוקה ומשחקת עם הקצוות של הג'קט שלה, "בפעם הראשונה שאש הציע לי את הצעה שלו, הייתי בטוחה שהוא מתבדח, שהוא לא רציני ופשוט רציתי להמשיך הלאה ולשכוח מהכל.
אבל הוא לא וויתר, הוא לא נתן לי ללכת, אני לא יודעת למה אבל אני מודה לו על כך". זה גורם לי להביט בה אבל היא לא מביטה בי. רק חיוך עולה על פניה, חיוך של זיכרון טוב, לפחות כך זה נראה. אני גם רוצה חיוך כזה.
"הוא שינה את החיים שלי", היא אומרת פתאום ומביטה לעברי, "הוא באמת עשה את זה, שינה את החיים שלי. אני לא בטוחה אם הפכתי לאדם טוב יותר", גיחוך קודר עוזב את שפתייה לפני שהיא אומרת, "כנראה שלא" ואחר כך היא שותקת. האווירה כל כך מתוחה וקודרת שאני רק רוצה לומר משהו כדי לפוגג את זה, אבל מה אני כבר מסוגלת לומר?
"אבל הוא נתן לי חיים טובים יותר, הרבה יותר ממה שהייתי מסוגלת להשיג לעצמי. בזכותו לא הייתי צריכה לרעוב יותר, לגנוב יותר. הוא שינה לי את החיים". אני מביטה בה. כן? כנראה שהחיים שלי הם לא היחידים שהיו קשים ואני מוצאת את עצמי בניגוד למה שחשבתי. אני מחבקת פשוט כי אני יכולה. אני מבינה כי אומנם היא לא חוותה את מה שאני חוויתי אבל זה בהחלט לא אומר שהחיים שלה היו טובים יותר. אולי אני לא אוכל להשוות כי אני לא עברתי את מה שהיא עברה, והיא לא עברה את מה שאני עברתי אבל לשתף ולהקשיב לאחרים זה לא רעיון רע... למעשה אולי זה רעיון ממש טוב.
אני לוקחת נשימה עמוקה ומוציאה אותה בנשיפה רצופה, ההחלטה נפלה.
YOU ARE READING
Over The Shoulder
Romance✯הסתיים✯ #ספר ראשון limits #ספר שני over the shoulder "ברגע זה, אני מבינה דבר אחד- אני שכבתי עם מישהו, רק שאין לי מושג מי הוא... כל הכבוד לי!" חייה של קלוואי לוונס היו רכבת הרים חסרת שליטה, כך בדיוק היא אהבה אותם. אבל טרגדיה פוקדת אותה ואין לה בריר...
