Over The Shoulder

פרק 16

פרק 16

"אז מה את רוצה לעשות עכשיו?", הוא שואל ומוסיף, "עכשיו כשאת חופשייה". ואז? ההבנה מפציעה בי. זה נכון, אני לגמרי חופשיה, מהכל. אני נקראת כמתה ומאחר שהייתי רווקה, בלי ילד או בן זוג, אין להם ממי לבקש את כספי. אני יודעת שכרגע אני מודה בכל ליבי ללוק שעשה זאת למעני ובעצם הגשים את המשאלה הכי גדולה שלי בזמן האחרון. להיות חופשיה! חיוך אמיתי עולה על שפתיי. אני באמת לא יודעת מה אני רוצה לעשות כרגע אבל אני כל כך מאושרת שאני אפילו לא יכולה לבטא זאת במילים כי האושר שנובע ממני כרגע יכול להאפיל על כל דבר כמעט וזה גורם לי לרצות לרוץ ולצרוח, או סתם להסתובב בכל מקום בלי לפחד שמישהו מביט בי או עוקב אחריי.

זה גורם לי לרגש ברור כל כך של שמחה שאני לא יכולה אפילו לעכל, אני רוצה לשתף את כולם ולצרוח מהגג שאני פשוט חופשייה. "אני לא יודעת", אני עונה, "כל דבר יהיה טוב כרגע, אני פשוט כל כך מאושרת". וזה נראה באמת מדהים. אני פשוט רוצה לצאת החוצה, לעלות על מונית או על רכבת ולנסוע עד שיתחשק לי להפסיק. ללכת אל הים בכיף בלי לחשוב על שום דבר אחר. רק מה שאני רוצה, מה שבא לי לעשות. "בואי, נעשה מה שאת רוצה", הוא אומר בחיוך.

הוא נותן בידי את הג'קט ומושך אותי החוצה, רק עם המפתחות של הרכב. בלי הכנה מוקדמת, פשוט ככה אנחנו יוצאים. אני לא יודעת מה הוא מתכנן, אבל כרגע אין לי שום סיבה לא לעשות את זה. אני יכולה עכשיו לצאת, בלי לדאוג לכך כשיש לי תיק יד שיש שם יותר מידי כסף וכל התעודות הזהות המזיופות שלי. אני לא מפחדת יותר, לא חוששת על חיי בכל רגע שעובר ומבקשת רק לעבור את היום ולהישאר בחיים. בפעם הראשונה אני יכולה להשתחרר מזה, לדאוג לעצמי, ולהירגע ואפילו להתחיל לממש את השאיפות שלי, שנשכחו עם הזמן הזה והפכו להיות לא יותר מחלום רחוק ובלתי מושג.

אולי עכשיו יש לי הזדמנות נוספת להתחיל את חיי מחדש.הוא מתניע את הרכב ואנחנו יוצאים מהחנייה, "לאן תרצי ללכת קודם?", הוא שואל, ואני מושכת בכתפיי, מה היה החלום שלי? המקום שאליו אני משתוקקת להגיע? לא היה כזה! רק מחשבה אחת עברה בראשי בכל רגע וזה היה הצורך לשרוד, כל דבר אחר נראה כחסר סיכוי, אז וויתרתי על כאב הלב הכרוך בכך, וויתרתי על המחשבות. אבל כרגע אני יכולה להתחיל זאת מחדש, להתחיל לחלום ואולי אפילו הדברים הפשוטים והפעוטים ביותר.

הגיע הזמן שלי עכשיו, להביט גבוה שוב.

אולי אני אצליח למצוא עבודה ראויה, אולי אפילו ללמוד משהו, אני לא יודעת מה הציפיות שלי כרגע, אני אפילו לא יודעת במה אני טובה. "ים נראה אחלה רעיון", לוק אומר פתאום ועוצר את הרכב מול הים. המראה של הגלים המתנפצים על החוף ועל הגלים הגבוהים שפשוט אני רוצה ללמוד לגלוש רק על מנת לעלות אליהם ולהרגיש כל כך גבוהה. במשך זמן כל כך ארוך נשללה ממני האפשרות לשבת ללא דאגה בים או סתם אפילו לשחות. או להלך יחפה על קו החוף. ועכשיו ניתנה לי ההזדמנות לעשות זאת, ואני בהחלט הולכת לנצל אותה.

אני יוצאת החוצה ורצה. כשאני מרגישה את האוויר מכה בפניי, אני מאושרת בכנות. "בואי נלך לקנות כמה דברים", הוא אומר ואני מהנהנת בחוסר ברירה האמת, כי אני די להוטה להגיע לים ואפילו להיכנס פנימה עם בגדים אבל אני יודעת שזה לא הגיוני ואני אצטרך להחליף את בגדיי לאחר מכן ואף חנות לא תסכים לי להיכנס נוטפת. לכן, דבר חכם יותר זה לקנות לפני שאני נכנסת לים.

אנו נכנסים לחנות עמוסה, ומוכרת יפייפה ניגשת אלינו ימציעה את עזרתה בזמן שהיא נועצת מבט די ברור בלוק, ורצונה נשקף לעין. "אתה יכול להמשיך, אני בטוחה שאני אסתדר", אני לוחשת באוזנו של לוק. הוא רק שולח לעברי חיוך בהבנה ברורה מה מעשיי ואומר, "אבל באתי איתך, מן הראוי שנלך יחד". "את יכולה לעזור לחברה שלי כאן", הוא אומר למוכרת שנראית בעיקר מזועזעת ושולחת לעברי מבט בוחן ונגעל. כל כך הרבה זמן ניסיתי לא להתבלט, שאני אהפוך לדמות נעה בקצה העין, אחת שפורחת מהזיכרון לאחר שרואים אותה ועכשיו כשאני מקבלת תשומת לב כלשהי זה גורם להיות חרדה ומופחדת אפילו.

אך אני יודעת להסתיר זאת היטב ולנעוץ מבט בחזרה.
לוק פשוט מניח את ידו על כתפי ולוחש באוזני, "תמצאי משהו שמתאים לך, אל תתעכבי יותר מידי". אני מהנהנת לעברו והוא שולח לי חיוך, מניד בראשו לעבר המוכרת ויוצא החוצה. אני בטוחה בכך שהמוכרת תתן לי משהו שאינו ראוי ללבוש או שגרוע ממש, ולכן אני מחליטה לוותר מראש על עזרתה ולחפש בעצמי. לבסוף, לאחר מבט מהיר, העין שלי ננעלת על בגד ים יפייפה שאני אותו בהחלט רוצה ושמלה קלילה מעל בצבע ירוק, שנראית נפלא.

לוק חוזר לאחר כרבע שעה כשבידיו שתי כוסות קפה, והוא מגיש לי אחת מהן. "אני מניחה שסיימתי", אני אומרת ומביטה לעבר ידי. לוק מביט בי מופתע, "כבר?". ואני מושכת בכתפיי באדישות, "אני לא זקוקה ליותר".