פרק 39
"אני רוצה כרטיס כיוון אחד לברמינגהאם", אני אומרת ומחליקה את הכסף על גבי המשטח העגול שמתחת לזכוכית. הקופאית מניחה את הכרטיס והעודף ודוחפת אותו אליי. אני מודה לה והולכת לדרכי. אני עומדת על הרציף בשעה המאוחרת הזו של הלילה. תנועת האנשים דלילה יחסית ולרוב הנוסעים בשעות כאלו הם אנשים שנוסעים לשדה התעופה, או אולי כמוני שבוחרים ונעלמים מן העין. אני מקווה שגם מן הלב.
אולי אני זו שנשכחת מאחור אבל בסוף כל מה שנשאר לי אלה הזיכרונות. אני מהדקת את הג'קט לגופי ומתחרטת על כך שיצאתי בשעה הזו. קריר כל כך. אני עומדת עם תיק גב אחד, די גדול אבל עדיין אחד. אין לי מטרה להסתובב עם יותר מזה. אני צריכה להיות ניידת בכל עת עם אפשרות להיעלם תוך דקות ובשקט שאוכל לקחת את דבריי ולברוח. את השיעור הזה למדתי בעודי בורחת ונעלמת מן האנשים אשר ניסו לתפוס אותי במלתעותיהם.
ועכשיו חזרתי שוב, אך הפעם אני לא מתכוונת לברוח. אני מתכוונת לגרום להם לברוח ללא סוף, לתת להם לחוות את אותו כאב. למרות הכל, שהם לא יוותרו בקלות וכמו שאני מתכוונת לצוד אותם, הם יתכוונו לצוד אותי. הניידות שלי היא הדבר החשוב ביותר.
אחריו זאת השמירה על הסודיות. אף אחד לא צריך לדעת מדוע אני באמת מחפשת אחר האנשים האלו. התעודות זהות המזויפות יתנו לי את האפשרות לגרום לאנשים לאבד את עקבותיי, לכן עלי להיטמע בין כולם.
אני יושבת על הספסל בחוץ ומחכה שהרכבת תגיע, תסיע אותי למחוז חפצי. אני לא יודעת כמה זמן עבר עד אשר הרכבת הגיעה אך הרגשתי מבורכת כשהרכבת חרקה על המסילות ונעצרה מולי. דלתות הרכבת נפתחו וממנה ירדו מעט אנשים. עליתי, מחפשת מקום פנוי לשבת ולשקוע במחשבות.
נכנסתי למועדון הרועש, נעלי העקב שלי מרעישות על הרצפה והבגדים הצמודים שלי כמעט לא מסתירים דבר. אני יודעת שזה מושך את המבט. השיער הבלונדיני שלי מוסיף רק למראה. אבל זאת בדיוק הסיבה שאני לבושה כך. בנוסף, עם איפור כבד על פניי. אני נגשת לבר, מעיפה מבט סביב ובוחנת את המקום. מחפשת אחר הטרף שלי. התחלתי את המסע הזה עם מטרה ברורה ואני עומדת לסיים אותו.
אני מעפעפת לעבר הברמן שנראה כאילו הוא מחליק על גליליות לכיווני. לפחות אני יודעת שהלבוש שלי עובד. "יש לך משהו מומלץ?", אני שואלת ומתכופפת לכיוונו. עיניו עוברות כמו יו-יו מהמחשוף שלי לעיניי. "לבחורה יפה כמוך?", הוא שואל ואני מחייכת חיוך מרוצה. הוא מניח מולי מרגריטה, "אני בטוח שתאהבי". אני מהנהנת לעברו ומוציאה את כספי על מנת לשלם, אך מישהו מניח כסף על הבר, "זה בשביל הבירה שלי ובשבית הרגריטה של הבחורה היפה כאן", קול עמוק וגברי נשמע.
אני מרימה את עיניי על מנת לראות מיהו אותו זר מסתורי ששילם על המשקה שלי. אני נתקלת בעיניים אפורות, עמוקות ויפייפיות. למולי מתנשא גבר גבוה. שריריו נראים בבירור תחת חולצת הטי שירט השחורה שהוא לובש. הסנטר שלו מרובע, ועיניו שקועות בי בעוד פיו מכווץ מעט. אני מוצאת את עצמי בוהה בו. הוא מתיישב מולי בכיסא הגבוה בבר. עיניי חולפות על ידו, ריקה מכל צמיד ואני נאנחת בהקלה.
"אז, ילדה יפה, את רוצה לספר לי מה את עושה כאן?", אני מצטמררת. קול הבס הנמוך גורם ללב שלי לדהור ואני רוצה לספר לו על כל קורות חיי עד שהגעתי הנה. "יוצאת לשתות", אני אומרת ויודעת שזו אינה הייתה כוונתו. ההתחכמות הזו גורמות לו לחיוך, "ספרי לי משהו שאני לא יודע". אני מחייכת מעט, כל הנראה נתקלתי במתחרה שווה. "אני לא מכאן", אני משיבה בחיוך מסתורי אך נראה שהדבר אינו מזיז במיוחד לזר. הוא משיב, "יקירתי", ורוכן קרוב אליי, "כוונתי היא למשהו שאי אפשר להסיק מהסתכלות עלייך, כמו למשל שמך".
אני מגחכת, "אז זו הייתה סיבתך האמיתית". הוא מתיישר במקומו ומושך בכתפיו, "יכול להיות". לוקח לי זמן מה כדי לקלוט את מעשיי. אני מפלרטטת ללא בושה עם גבר שאני לא מכירה בעוד לפני יום וחצי עזבתי את אהבתי, ללא שום מטרה ברורה. הוא אפילו לא נושא את הצמיד וככל הנראה הוא לא יקדם אותי למטרתי!
מה אני עושה?
אני מתעוררת מהלם הרגעי שאני שרויה בו וקמה ממקומי, "תודה על המשקה", אני מחווה בידי ומתכוונת ללכת אך הוא עוצר בעדי ומחזיק בידי, "לפחות אימרי לי את שמך". אני מניחה יד על פיו, "אני מצטערת, לאב, אבל זה ישאר סוד". "אנחנו ניפגש שוב", הוא מבטיח ומשחרר אותי לדרכי. אני לא בטוחה, אך לא אומרת דבר.
~~~
קלואי יוצאת למרדף, והפעם היא הפכה את התפקידים, אז מה אתם אומרים עליה?
באהבה,
וויט א'נגל.
YOU ARE READING
Over The Shoulder
Romance✯הסתיים✯ #ספר ראשון limits #ספר שני over the shoulder "ברגע זה, אני מבינה דבר אחד- אני שכבתי עם מישהו, רק שאין לי מושג מי הוא... כל הכבוד לי!" חייה של קלוואי לוונס היו רכבת הרים חסרת שליטה, כך בדיוק היא אהבה אותם. אבל טרגדיה פוקדת אותה ואין לה בריר...
