פרק 56
אני עוקבת בשקט מופתי לאחר צעדיהם. אני לא יודעת, כי המשך המסדרון היה מסותר מעיני שהייתה ישובה שם על הבר, אבל עכשיו הוא גלוי לעיניי. הדלת שקופה ואני רואה את הברמנית, עם הבחור הזר-מוכר שישב לצידי לפני דקות מעטות. אני מתחבאת מאחורי הקיר, מה עכשיו?
לברוח? לא? אני חושבת שכל העסק הזה לא משהו, עדיף להישאר בחיים, לא? אני זורקת על הבר מספר שטרות, לוקחת את התיק שלי ומתחמקת החוצה. המפתחות של הרכב! דמאט. אני הולכת לנהוג שיכורה, לפחות מספיק על מנת להתרחק מן המקום. אחר כך אזמין מונית או משהו, אבל כרגע אני לא יכולה להישאר. בכל מקרה זה לא שבאמת שתיתי משהו.
אבל איפה המפתחות המגוכחים האלו?! אני מנערת את התיק שלי במטרה למצוא אותם אבל דבר לא עולה בידי. היד שלי עולה כשהיא לא אוחזת בדבר, דמאט! יכול להיות שהשארתי את המפתחות שם? אני מנסה לאמץ את זיכרוני בזמן שידי חולפת בפעם מי יודע כמה בתיקי. אני חייבת למצוא את הצרור הארור ולעוף מכאן. איזה מקום מזויין. אני מקללת בליבי כל רגע מיותר שאני כאן.
"חשבתי שתישארי עוד קצת", אני שומעת קול מוכר והראש שלי נורה למעלה ואני מסתובבת באטיות. הגבר המוכר שאת שמו אני לא יודעת עומד מולי. "למה זה משנה לך?", אני שואלת. הקול שלי יציב ובליבי מזדחל חשש שהוא ידע מדוע אני כאן. שהכל יתחבר כמו פאזל, וזה כל כך קרוב. לעזאזל כל כך קרוב. אני חייבת להסתלק מן המקום הזה! הוא מתקדם לעברי ואני לוקחת צעד חושש אחורה, "אני אפילו לא מכירה אותך". היד שלי נשלחת אוטומטית לתיק היד שלי. זה נכון שלוק לימד אותי היטב, איך להגן על עצמי מפני סכנה, גם מפני גברים בעלי מבנה גוף כשלו.
אבל קטטה, לא תהיה טובה לשם שלי. אני כרגע רוצה להתחמק כמה שאפשר מוויכוחים וקטטות אלימות למיניהן. יהיה לי מספיק זמן להכות מישהו בהזדמנויות אחרות. "אני פגוע, ליסה, הייתי בטוח שיש בינינו חיבור", הוא אומר ואני מחשלת את אחיזתי בתיק, אני חייבת לברוח מכאן. "אני פשוט רוצה לנשום אוויר קצת, לבדי", אני אומרת, מקווה שאולי זה יגרום לו לסגת. אבל הוא רק לוקח צעד נוסף לעברי, "את לא יודעת איזה יצורים מסתובבים בלילה".
אני מרימה אליו מבט בחיוך מזוייף, "אני מודה לך על הדאגה, אני עדיין מעדיפה להישאר לבדי". "מה את אומרת על ריקוד אחד?", הוא מושיט את ידו לעברי ואני מתפתה לא לבעוט לו בביצים ולרוץ כל עוד יש אוויר בריאותיי. 'תנשמי!', אני מצווה על המוח שלי. הדופק שלי כבר מרקיע שחקים. 'לעזאזל!', אני גוערת בעצמי על הלחץ שמצטבר בחזה שלי. אני חייבת להירגע ולדעת איך לעבור את כל הנושא הזה בשלום.
אני נאנחת, "טוב, אתה יכול להישאר", אני אומרת ומשלבת את ידיי על חזי. אין שום סיכוי בעולם שאני רוקדת איתו כרגע. הוא שומט את ידו מאוכזב ונאנח, "בסדר, מה שתרצי בחורה". אני רוצה להסתובב, לעצום עיניים ולתת לרוח ללטף את פניי, אבל אסור לי להיות חסרת זהירות בשום מצב, או לתת איזשהו פתח לפגוע בי. אני עומדת מולו ומביטה בו אם זה לא הולך ישר אני מתכוונת לקחת את הדרך העוקפת, כל מה שצריך על מנת להשאיר אותי לבד.
אבל אני מתחילה לחשוב שזה לא עומד לקרות. הוא קרוב מידי. אני חייבת למצוא דרך, אולי בכל זאת להתווכח איתו, ככה שתהיה לי סיבה מוחשית מדוע לעזוב את המקום.. כל דבר נראה לי מאיים מידי, אם אקח צעד נכון אני יכולה ליפול לתהום שלא בטוח יש לזה דרך חזרה. אני לוחצת על הפלאפון שלי, והוא משמיע צלצול שאני משתיקה מיד. אני מרימה כאילו אני מעיינת בפלאפון ואז מחליפה הבעות, "אני.. אני חייבת ללכת", אני ממלמלת ומניעה את הרכב.
"רגע חכי", הוא רודף אחריי. אבל אני טורקת את הדלת אחריי. "אני יכול לעזור לך", הוא אומר נעצר קרוב לרכב. "אני לא חושבת", אני משיבה ונוסעת. אני פשוט צריכה להתרחק מכאן. לנסוע שוב. אני נאנחת. כן, אין לי ברירה אחרת.
לפני שאני מצליחה לעלות מחשבה נוספת, אני שומעת יריה ואת הזכוכית נשברת ואז לא שומעת כלום. אני שוקעת לתוך אופל והכל מחשיך.
~~~
תודה רבה שקראתם!
שיהיה לכם שבוע מקסים.
באהבה,
וויט א'נגל.
YOU ARE READING
Over The Shoulder
Romance✯הסתיים✯ #ספר ראשון limits #ספר שני over the shoulder "ברגע זה, אני מבינה דבר אחד- אני שכבתי עם מישהו, רק שאין לי מושג מי הוא... כל הכבוד לי!" חייה של קלוואי לוונס היו רכבת הרים חסרת שליטה, כך בדיוק היא אהבה אותם. אבל טרגדיה פוקדת אותה ואין לה בריר...
