פרק 26

2.6K 126 122
                                    

פרק 26

האור שנכנס פנימה מסנוור אותי, אני ממצמצת ונאנחת, מרגישה שלא מציתי את השעות שינה שלי. אני מתהפכת הצידה, רואה את לוק ישן לצידי ומחייכת לעצמי בשקט. טוב נו, באמת לא ניצלתי את שעות הלילה לצורך שינה, אלה לצורך אחר. נשכתי את שפתיי מעט וחיוך עלה על פניי לפני שעצמתי שוב את עיניי ושקעתי לאותה שינה שהתפספסה. "היי, את מתכוונת לקום?", אני שומעת את קולו המוכר של לוק. אני פוקחת בעדינות את עיניי וערה למחצה אבל לוק קרוב מידי. למעשה הוא כמעט מעליי וחצי עירום, או לגמרי? אני לא בטוחה.

אני רואה את עיניו ואת חזהו המוצק בזמן שהוא מביט לעברי. העיניים שלו מביטות בי באינטנסיביות כל כך שאני רוצה לכסות את כולי מרוב מבוכה, אך אני לא מסוגלת להזיז אפילו אצבע. הוא נושך את שפתיו וממשיך להביט בי. "אתה יכול להפסיק להסתכל עליי? זה מלחיץ", אני אומרת והוא מגחך אך ממשיך להביט בי ואומר, "את פשוט יפה כל כך שאני לא יכול להסיר את העיניים שלי ממך".

אני מושכת את הכרית שמתחת לראשי ומכה איתה בקלילות את שותפי, הלא-הוא-לוק שרק מתגלגל מהמיטה ומתרחק ממני. מיואשת, אני זורקת לעברו את הכרית ומתיישבת על המיטה, מחזיקה קרוב לחזה שלי את השמיכה. "אני חושב שאין צורך בזה", הוא אומר ברמיזה עבה וקורץ לי. אני מגלגלת את עיניי ומחליטה לא להישאר חייבת. לכן אני מגלגלת את השמיכה ממני.

העירום שלי גורם לאפקט שאני רוצה, אני יודעת זאת היטב על פי השמיכה שמתרוממת בדיוק באזור חלוציו. אני לא זקוקה ליותר מזה על מנת לדעת שמה שרציתי עבד כמטה קסם. אני נעמדת וצועדת כך לחדר האמבטיה. אני לא צריכה להסתובב על מנת לראות את המבט שלו. אני יודעת שהוא עוקב אחריי במבטו ואני מסוגלת גם לדמיין את המבט הלהוט והחסר שליטה שבוודאי עולה בעיניו ברגעים אלו ממש. אני טורקת את הדלת מאחוריי ופותחת את זרם המים. העיניים שלי דומות הוכחה מוצקה לכך שלא בליתי את שעות הלילה בשינה והשיער שלי פרוע. טוב לפחות הסקס אתמול היה מעולה.

אני פורעת את שערי יותר ומלקקת מעט את שפתיי היבשות, לעזאזל למה אני כל כך צמאה? אני מרגישה כאילו בליתי ימים במדבר. אני משפשפת את פניי עם מעט סבון ומכניסה את מברשת השיניים לפי בזמן שאני מאתרת את הטמפרטורה האופטימלית למקלחת. כשאני מוצאת אותה, אני זורקת לכיור את מברשת השיניים, מבטיחה לעצמי שאשטוף אותה שאצא. אני מתענגת על כל טיפה של מים שצונחת על גופי ומעבירה ממני את העייפות והלכלוך שדבק בי. "היי, אין לך בושה?", אני שומעת את קולו הגבוה של לוק מנסה לגבור על רעש של זרם המים מאחורי הדלת. זה גורם לחיוך לעלות על פניי, אני יודעת למה כוונתו אבל מי אמר שהוא צריך לדעת מזה.

"על מה אתה מדבר?", אני מחזירה בקריאה רמה. "שלא תעזי לשחק את הילדה הטובה, את רעה ואכזרית", הוא אומר וזה גורם לחיוך זדוני לעלות על פניי אבל אני חוזרת להבעת פניי התמימה, סוגרת את המים, מושכת מגבת ויוצאת החוצה. אני מביטה לעברו בתמימות ואומרת, "אני לא יודעת על מה אתה מדבר". אני עוברת על פניו בדרכי לארון למצוא לעצמי בגדים, אך לפני שאני מספיקה להתקדם צעד נוסף הוא מושך אותי אליו וזורק ממני את המגבת, "על זה אני מדבר", הוא אומר, "על העובדה שאת יכולה לשגע כל אדם עם הגוף המושלם שלך".

אני מחייכת אליו חיוך שובב ומשתחררת מהאחיזה שלו, "הייתי שמחה להמשיך לדבר איתך על כמה הגוף שלי משגע בענייך, אבל יש לנו אימונים. אני טועה?", אני אומרת. הוא מחבק אותי מאחורה, וזה גורם לי לרצות לשכוח מהכל ולבקש ממנו שיזיין אותי, כאן ועכשיו. אבל אני מצליחה להחזיק את עצמי ומוציאה בגדים תחתוניים, גופיה וטייץ קצר. אני עושה כמה אילתורים על מנת לגרום לו לשחרר אותי אך הוא מחזק את האחיזה בי ואני מבינה שיש צורך לפנות לדרך אחרת.

"היי, תשחרר אותי", אני אומרת, אך הוא אפילו לא מגיב ואני מנסה, "ברצינות, תשחרר אותי, אתה תצטער אם לא, אני מבטיחה", אני מזהירה. אך הוא רק מצחקק מאחוריי, "זה הקטע שבו את מאיימת? זה לא נשמע ככה". אני מבינה שהרגע לפעולה שלי הגיע. אני מניחה את רגליי מאחוריו ומסובבת אותה כך שהוא נופל על גבו. אני מסתובבת על מנת לראות אותו נועץ בי מבט זועם שאמור להרתיע אותי, אבל אני רק מושכת בכתפיי באדישות ולוקחת את בגדיי על מנת להתלבש. "מתוקה, את התחלת את זה", הוא אומר לי אחרי שאני מוכה ונופלת שוב על הרצפה מובסת.

אני מביטה לעברו בניסיון נוסף, "זה אומר שאתה לא הולך להקל עליי?", אני שואלת בתחינה שקטה אך נראה שזה לא באמת מזיז לו. "בדיוק", הוא מושיט את ידו ועוזר לי להתרומם אבל אני עומדת לשנייה אחת בדיוק לפי שהוא מפיל אותי שוב. אני מתחילה להצטער על הבוקר, אבל אני מתנחמת בזה שלפחות אוכל להיות חזקה יותר. אני לא מסוגלת לשחרר מהמחשבה שאם לא הייתי פוגשת אותו, יכול להיות שלא הייתי נרדמת מעולם. הייתי ממשיכה להביט מאחורי הכתף שלי ללא סוף, בפחד. האם הייתי יכולה להמשיך להתמודד איתם? השאלה הזו לא עוזבת אותי. גם לא אחרי האימון המסיבי שהוא העביר אותי. הושיט לי את ידו בסוף, "יש לך משהו מיוחד שתרצי לעשות?".

"חוץ מאשר לשכב איתך?", הקנטתי אותו.

~~~
רק אני חושבת שהזמן עף? החג עבר מהר מידי...
באהבה,
וויט א'נגל.

Over The ShoulderWhere stories live. Discover now