פרק 47
זהו עצב.
אני לא מסוגלת להשתחרר מהתחושה הזו שעוטפת אותי. החיפוש אחר תשובות. מדוע השם שלי עורר תגובה כזו? לכי לישון. לעזאזל, נשאר לך מעט מידי זמן לאזור אנרגיות ויום עמוס מחכה לך. אני פשוט נוחתת על המיטה ונרדמת. השעון המעורר מטלטל אותי החוצה מהשינה ואני מביטה לעברו. לפחות הרינגטון שבחרתי עשה את עבודתו, אני ערה לגמרי.
אין לי הרבה זמן, אולי רבע שעה להתלבש, חצי שעה למצוא את המקום ועוד רבע שעה לפני שהם יהיו שם בזמן המתוכנן. אם הם יקדימו, התוכנית שלי כולה יכולה לרדת לטמיון.
אני לובשת בגדים שחורים ונאנחת. אם היה לי רכב או אופנוע זה היה חוסך לי זמן, אבל עכשיו אני תלויה בתחבורה ציבורית. אני לא יכולה לעלות חשד... במיוחד עם הבגדים שלי. אני לוקחת תיק צד, לובשת חולצה מכופתרת בצבע אדום וזורקת חולצה נוספת בצבע תכלת. אני זוכרת שקראתי באיזה מקום, שלרוב אנשים זוכרים את הבגדים שאנשים לבשו ולא את הפנים שלהם.
לכל מקרה עדיף להסתיר את פניי, והבגדים יהיו גם שישתנו ויגרמו לאבד אותי ואת הזהות שלי. אין לי הרבה זמן, והגיע הזמן לזוז! נעליים סגורות ותיק. אני מניחה את הפלאפון בפנים ואת המפתחות של החדר. יש לי כובע בייסבול שחור בתיק, משקפי שמש וצעיף שחור. אני צועדת על המדרכה. כל כך הרבה אנשים, כולם ממהרים ולכולם יש מה לעשות. האם יהיה מהם מישהו שיסכן את חיו כמו שאני הולכת לעשות? או אולי אפילו להימצא במקום?
אני מנערת את ראשי ומרחיקת את מחשבותיי, עכשיו זה לא משנה. יש לפניי משימה, אני צריכה להשלים אותה ולהיעלם כמו עשן ברוח. זה גורם לי לחייך ולהיזכר בסרט ישן שראיתי והשורה הזו מופיע בו. היה לי חיים טובים ורגועים. הלוואי והייתי מנצלת אותם יותר. לא ידעתי ולא ניצלתי. בסופו של דבר אלה הם החיים.
אני עולה לאוטובוס ולאחר כמה דקות יורדת באחת התחנות. על פי הנחיות הפלאפון שלי, אני ממשיכה ללכת ישר, ומקווה שאגיע למקום שאני צריכה ואספיק להסתיר את עצמי. אני מחייכת לעצמי למרות שאולי זה יהיה מפחיד. אצחק על מנת להירגע ואעשה את זה בשלמות. אני מורידה את החולצה ומגלגלת אותה בידי, דוחפת אותה פנימה לתוך התיק. אני שמה אוזניות ומחברת לפלאפון שלי, אך לא מדליקה שירים, אלא מחדדת את השמיעה שלי.
הטריק שלי הוא פשוט, אנשים נותנים להיות פחות זהירים ליד אנשים עם אוזניות כי הם בטוחים שהם לא שומעים אותם, ובמקרה הזה זה בהחלט יתרון. אני ממשיכה לצעוד ובוחנת היטב את הסביבה לפני שאני מוציאה את הכובע השחור מהתיק וחובשת אותו על ראשי. אני דואגת לקבע את עיניי באדמה, פונה בפנייה על פי הנחיות הפלאפון שלי. עוד ארבע דקות אעמוד במקום שנקבע.
אני הולכת בקו ישר ולא סוטה אפילו מעט מהמסלול, עומדת בדיוק במרכז. הנקודה שבה אני עומדת בקרוב מאוד הולכת להיות, "הנקודה החמה" שבה הולכת להתרחש בקרוב כל המהומה. אני מרימה את עיניי ומביטה סביב, סוקרת את האזור. איפה תהיה הנקודות התצפית הטובה ביותר?
לכיוון השעה תשע, קצת גבוה יותר.. זה יהיה מקום מעולה. אני מורידה את מבטי ומקבעת אותו שוב בקרקע, כאילו העפתי מבט לא מחייב בשמיים והולכת ישר. לאחר שאני יוצאת מהטווח, אני ממהרת לפנות לנקודה שבחרתי. אני מוציאה החוצה את הצעיף ומכסה את פניי כך שרק עיניי נראות. אני מניחה את התיק שלי באלכסון על כתפי.
עכשיו נשאר רק לחכות.
או להתייבש! לעזאזל, עברה כבר חצי שעה. אני יושבת באותה תנוחה עד שהשרירים שלי מאיימים להתכווץ. לעזאזל, הדפוקים האלה לא מסוגלים להגיע כבר לנסות לחסל את מי שהם רצו ואני אגיע כמו גיבורה ואציל אותה?? הא כן, זאת כנראה תהיה היא. אולי גם להצליח לערער משהו? ואז נראה מה יקרה? את מי אני אוכל לחשוף ובמי לנקום? "תכניסו אותה", אני שומעת קול רועם שקוטע בגסות את המחשבות שלי, טוב לפחות לא עומד להיות משעמם בדקות הקרובות.
אני נזהרת שלא יראו אותי ומציצה ממעלה המדרגות. אסור לי לעשות אפילו תנועה אחת שהיא לא נכונה, זה ישמיע רעש ויסגיר את מקומי. אני צריכה להסיח את דעתם. אני פותחת בעדינות את התיק שלי ומחטטת, אולי יש לי משהו שיכול לעזור לי להסיח את דעתם. לבסוף אני נתקלת במן כדור שמרגיש מוזר תחת אצבעותיי. זה היה באחת הפעמים..
הכנתי מן פצצת עשן מאולתרת. טוב, לפחות היא עומדת להיות שימושית כרגע. אני רק צריכה למצוא את המצית.
לנשום עמוק, ולמצוא את המצית. אני לא מזיזה את עיניי מהנעשה בסוג של הרחבה שמולי. נדחפת לשם בחורה צעירה, אפילו נערה... היא מפוחדת ורועדת כולה. עינייה מכוסות. שני בריונים משני צדדיה מחזיקים בכוח בידיה.
ממש הוצאה להרוג מה שהולך כאן.
אני מוצאת את המצית ומוציאה בעדינות מהתיק. הגיע הזמן שנפתיע גם אותם. אני מדליקה את הפצצה וזורקת לכיוונם. יש לי מקסימום שלוש דקות עד שכל העשן יפוזר, זוזי קלואי! אני קופצת מהמעקה ישר על האדמה, בטוחה בעצמי. אני מסתערת קדימה. בין כל ההמולה, מורידה במהירות את כיסוי עינייה ותופסת את ידה של הבחורה ביד אחת ובשנייה משחררת אותה ומחייכת לעברה שהיא מביטה אליי בהפתעה, "הגיע הזמן לברוח", אני מושכת אותה.
אנחנו רצות אך מישהו מצליח להחזיק בידי לפני שאנחנו מתרחקות, "תברחי", אני משחררת את ידה וזועקת לעברה בעוד ידי נמשכת בחוזקה, "עכשיו נתפסת, כלבה".
~~~
סופ"ש מקסים לכולכם.
באהבה,
וויט א'נגל.
YOU ARE READING
Over The Shoulder
Romansa✯הסתיים✯ #ספר ראשון limits #ספר שני over the shoulder "ברגע זה, אני מבינה דבר אחד- אני שכבתי עם מישהו, רק שאין לי מושג מי הוא... כל הכבוד לי!" חייה של קלוואי לוונס היו רכבת הרים חסרת שליטה, כך בדיוק היא אהבה אותם. אבל טרגדיה פוקדת אותה ואין לה בריר...
