פרק 35
אני עוצמת את עיניי ולא צריכה יותר מזה על מנת להתחיל. אני מעיפה מעליי את השמיכה ונכנסת למקלחת להוציא מעליי את השאריות של הכל. עכשיו שום דבר לא עומד להסיט אותי מהמטרה שלי. המים החמים שזורמים על גופי מנקים אותו. איכשהו כשאני יוצאת החוצה, אני לא רק מרגישה נקייה יותר אלא ממוקדת הרבה יותר. הרשימה חוזרת בראשי אינסוף, כמו תקליט בלתי פוסק. אבל בניגוד לשיר ברפליי, או כרזה שחוזרת על עצמה, זה לא מוציא אותי מדעתי. אלא גורם לי לרצות את זה בעוצמה חזקה יותר.
המגבת עטופה על גופי, הדוקה למעשה, אבל במקום להתלבש אני פשוט יושבת על מיטתי ומתחילה לרשום כל דבר מהתקופה האחרונה. כל דבר שנראה שאולי שיכול לעזור לי. כל דבר שאני זוכרת, ששמעתי, שראיתי או שהרחתי. כן, אני יודעת שאני לא כלב שיכול לזהות ריחות מרחוק ולעקוב אחריהם, אבל מי יודע? אולי זה יהיה שימושי. אני פשוט מתחילה לתעד כמעט כל דבר וכמעט מפתיע אותי כמה אני זוכרת לפרטי פרטים.
אני שומעת את הדלת נפתחת ולוק נכנס פנימה. הוא נעצר בפתאומיות, די קפוא במקומו. עיניו פעורות והוא פשוט בוהה בי. אני מביטה בו בשאלה. לעומת כל ההצגה הזו שהוא עושה כרגע, יש לו מזל שאני לא מביטה בו כאילו הוא יצא מדעתו. "מה את עושה?", לבסוף הוא יוצא מההלם שהוא נכנס אליו ושואל. באותו רגע אני מבינה את מעשיי ואת הצורך להשאיר את זה רחוק מעיניו של לוק. ללא ידיעתו בכל זה.
אני מחייכת את החיוך הכי מתוק שאני יכולה לגייס כרגע בהתחשב ברמת החרדה ההולכת וגוברת שלי ופשוט ממלמלת, "שום דבר חשוב". "עירומה? עם מגבת שעוד שנייה נמצאת על הרצפה ולא מכסה שום דבר? לא יכולת לחכות חמש דקות ולהתלבש? זה נראה כמו משהו חשוב", הוא מרים גבה בחוסר אמון. אני מביטה לעבר המגבת. דמאט, הוא צודק! המגבת באמת משתלשלת לרצפה. אני סוגרת את המחברת שהתחלתי לרשום בה ומחייכת לעברו, "לא היה לי חשק להתלבש".
הוא מרים גבה בחשדנות, "את מוזרה", קובע ולבסוף יוצא מהחדר. אני נאנחת בהקלה. אני לא חוזרת מיד למחברת שלי, אלא מסיימת להתלבש ורק לאחר מכאן חוזרת ומתחילה את הרשימות שוב. דברים שאני זוכרת מהכמעט פגישות שלי עם הבריוניים להשכרה, ושכרי חרב. אחרי עשרה דפים מלאים במידע, אני סוגרת את המחברת. אני לא יודעת אם אני מרגישה בטוחה יותר אבל אני יודעת הכל. שחזור האירועים גרם לי להיזכר בכל מיני דברים. אני מתלבטת האם כדאי גם לכתוב רשימה מסודרת לגבי למה לשים לב, או למה לא כי הקבוצה זו די יחודיית במאפיינים שלה. הם לא מקעקעים את גופם, לרוב כמעט ואין להם קעקועים. אולי רק אחד לחלקם וזה לפי בחירתם.
ראיתי שמות מקועקעים וכל מיני ציורים שונים עם משמעות שכנראה היא רק להם, אבל לעומת זאת יש להם דבר אחר שמייצג, מאחד אותם וגם מסגיר אותם. יש להם צמיד עור על היד עם ציור שבטי עם עיגול מרכזי ורחב ושני פסי מסולסלים היוצאים מכל צד במשך שבע פעמים ומקיפים את כל הצמיד. מתוך העיגול המרכזי יוצאים ארבעה קווים ישרים שמסתלסלים לעיגול כמו קרוסלה שנהפכת לקטנה יותר ויותר. התיאור בראשי מוכר לי היטב עד כי אני מסוגלת לצייר אותו, אבל כרגע אני מחליטה להשאיר אותו רק בזיכרוני על מנת לא לעלות חשדות מיותרות. בנוסף, לא היו להם שרשראות זהב גדולות, עגילים נזמים וטבעות. חוץ מטבעות נישואים לחלקם. הם נראו רגיל. נטמעו בחברה כמעט בלי לעורר חדש או בהלה.
זה היה אחר לכל קבוצה אחרת של העולם התחתון, לכן אני גם יודעת שיהיה לי קושי רב לאתר אותם. חוץ מאשר הצמיד אין להם שום דבר מסגיר ואם יחליטו להסירו, לעולם לא אדע. למרות הסיכון הרב שיש בכך, אני מחליטה ללכת על זה, במלוא מובן המילה. לעשות את מה שצריך ולא רק למען הנקמה הפרטית שלי, אלא בשביל להציל עוד בחורה כמוני, מגורל דומה או יותר גרוע.
~~~
היה לי סופ"ש מושלם! הייתי באילת ❤
ושבוע מושלם מתחיל עם פרק מלא ומפתיע.
מה הולך לקרות?
מנחשים את הכיוון?
שבוע טוב מלא בדברים מדהים והצלחה.
באהבה,
וויט א'נגל.
YOU ARE READING
Over The Shoulder
Romance✯הסתיים✯ #ספר ראשון limits #ספר שני over the shoulder "ברגע זה, אני מבינה דבר אחד- אני שכבתי עם מישהו, רק שאין לי מושג מי הוא... כל הכבוד לי!" חייה של קלוואי לוונס היו רכבת הרים חסרת שליטה, כך בדיוק היא אהבה אותם. אבל טרגדיה פוקדת אותה ואין לה בריר...
