Over The Shoulder

פרק 12

פרק 12

ומה שאני צריכה, זה להוציא את התוכנית לפועל, ככל שאעשה זאת מהר יותר, החופש יגיע מהר יותר. החופש, רק הטעם של המילה הזו על לשוני גורם לי לחייך בעונג ללא גבול. אני כל כך רוצה כבר להגיע לרגע שאני אוכל לעצום עיניים בשמש החמה בלי לחשוש שמישהו מביט לעברי ורק מחכה לרגע כזה, שאני אסיר את ההגנות שלי. אבל אם אני אחליט לעשות זאת, בשביל העולם כולו, קלואי לוונס לא תהיה בת החיים.

כנראה שגם שמי יוחלף.... לא חשבתי על זה! אבל זה ככל הנראה מתבקש כתוצאה מכך שאני פשוט לא יכולה להסתובב עם שמי אם הוא מוכרז בזה שאני מתה. אווי, זה נשמע נורא כל כך ועדיין קשה להגות זאת.. אני צריכה ללמוד להתמודד מול המציאות במקום לנסות להתחבא. חוץ מזה, אין לי ברירה אחרת.. רק ללכת בדרך סלולה לחופש שלי. זה נכון שאני אאבד המון דברים בדרך אבל אני ארוויח את החיים שלי ואת החופש שלי בלי חשש לחיי.

"אז ננסה את זה?", לוק אומר ומחזיר אותי לקרקע. אני מושכת בכתפי בחוסר אכפתיות. האמת בתור אדם שלא טוב בבישולים זה נראה די טוב. אני מניחה שאולי יש בו כישרון חבוי שהוא לא ממש הוציא אל הפועל. הוא מניח את התבשיל שנראה כמו עירבוב של פסטה עם ריח טוב של גבינות, שנראה טוב ממש. "מה זה אמור? להיות בכל מקרה..", אני שואלת ומחדירה את המזלג בפסטה. "זה אמור להיות פסטה ברוטב שלוש גבינות... מצאתי את המתכון באינטרנט, רשום שזה די קל".

אני מגחכת מעט, "אני מניחה שאתה צריך לעבוד על ההגדרה שלך לקל". הוא מושך בכתפיו ומחייך לעברי, "כנראה". "זה ממש טעים", אני אומרת לאחר שהאוכל נכנס אל פי. כי אני לא יכולה להגיד אחרת, הטעם של זה באמת נפלא. "טוב אני לא יכול לא להסכים איתך", הוא אומר בחיוך ואני לא יכולה שלא לגחך, "אני מתחילה לחשוב ששיקרת כשאמרת שאתה לא יודע לבשל".

הוא מגחך ומסביר, "האמת שהפעם האחרונה שבישלתי זה היה לפני כמה שנים וזה היה אסון שמאז החלטתי לא לנסות שוב ואז היום המתכון פשוט קרץ לי והייתי חייב לנסות להכין את זה". "אני מניחה שזה עבד", הוא משיב ואני מחייכת לעברו וממשיכה להנות מהארוחה הטובה הזו. "אז מה יהיה היום?", אני שואלת. ענן כבד נופל על פניו אבל הוא מיד מסתיר את זה במבט קפוא שלא מסגיר דבר, "נוציא לפועל את התכניות", קולו חסר רגש גם.

אני מתחילה לתהות על האופי שלו, על היכולת שלו לעבור בין מצבים בעניין של שניות. הוא איכפתי ונחמד ופתאום כרגע הוא כה שונה עד שאני חושבת כי נמצאים בו שני אנשים שונים עם אישיות נפרדת. אך אני לא מניחה לזה להטריד אותי יותר מידי, לפחות לא ברגע זה, כשלמולי נמצאת ארוחה כה טובה. לאחר סיום הארוחה, אני מתעקשת לשטוף כלים, כי מן הראוי שאני לפחות אשטוף את הכלים לאחר שהוא השקיע כל כך והכין. כשהמים זורמים על ידיי, אני מתחילה להבין את המשמעות של החלטה שלי ואת התרחשותה היום כי אני מבינה שאני עוזבת הכל מאוחר בלי להביט שוב וממשיכה הלאה.

אבל איכשהו, לעזוב הכל נראה כל כך קורץ אבל כל כך לא נכון. כן, אני רוצה את החופש, אבל אני רוצה אותו אחרת ממה שאקבל. אני יודעת שמה שאקבל זו הדרך היחידה למעשה לחופש שלי כי בצורה אחרת אני לעולם לא אשיג אותו. אני רק צריכה לשכוח ולתת לעצמי להמשיך הלאה אולי לתת ללוק להוביל אותי אבל לא לחזור לרדיפה האין סופית הזו, אלא להביט קדימה.

"הכל בסדר?", אני נמשכת החוצה בפתאומיות מהמחשבות שלי ונתקלת במבטו של לוק שמביט בי עם גבה מורמת. אני מביטה לעבר הכיורצומבינה כי כבר סיימתי לשטוף אבל ידיי עדיין תחת המים הזורמים. אני ממהרת לנער את ידיי ולסגור את המים, "רק שקעתי מעט במחשבות", אני משיבה ומחפשת דבר מה לנגב בו את ידיי. "את עדיין לא בטוחה?", הוא שואל ברכות ובהבנה. אני ממהרת לסתור את דבריו כי אני בטוחה בזה שאני רוצה להיפטר מהם. רק הדרך הזו, אני מרגישה שזה סוג נוסף של בריחה. למרות שעשיתי זאת עד עכשיו ואם לא לוק, ככל הנראה הייתי ממשיכה לעשות את זה.

משהו לא נראה לי בסדר.. תמיד חלמתי שאני מסיימת את זה, אבל אף פעם לא חלמתי שזה יהיה בדרך הזו, תמיד חשבתי שזה יהיה בגלל שאני אקבל מספיק כסף באופן פתאומי או יקרה דבר כלשהו שיגרום להם להפסיק או לוותר לי. אבל ככל הנראה רק חלמתי בהקיץ, כי זה לעולם לא היה קורה. אבל כשיש לי הזדמנות כזו אני מפקפקת בה, מה לעזאזל לא בסדר איתי? "אני סתם חושבת הרבה", אני אומרת, ומסיימת את דבריי. "ככל הנראה אני צריכה להפסיק", אני מלמלת בשקט.

לוק מביט בי לרגע בלבול, "מה?". אני רק מנידה בראשי בשקט ומצחקקת, "לא חשוב". אני יכולה להתרגל לחיים בצורה הזו, וכן אני לא עומדת להתחרט.
~~~
הפרק מוקדש לתום בר המדהימה שתמיד מגיבה ומעלה לי חיוך על הפנים בכל פרק.

באהבה,
וויט א'נגל.