פרק 33
אמה מביטה לעברו, חיוך ציני עובר על פנייה לפני שהיא אומרת, "אם זה לא היה ברור, תתחפף". נראה שזה עובד, כי הוא פשוט מסתובב והולך. אני מגלגלת את עיניי וחוזרת לעברה של אמה. היא נראית כשכחה מהתקרית והיא מושכת אותי לעבר הבר, מניחה בידי שוט נוסף. היא מחייכת ומרימה לאוויר אחרי שצורחת לחיים על מנת להתגבר על המוזיקה. כמו הקודמת, היא מרוקנת את תכולה ואת הכוס הריקה טורקת על השולחן. אני מנסה לעמוד בקצב.
היא מושכת אותי בחזרה לרחבה ואני מרגישה משוחררת יותר. אני רוקדת ללא הכרה, פשוט מזיזה את גופי עם המוזיקה המחרישת אוזניים שמתעממת מעט. אני אפילו לא יודעת למה. יכול להיות שהחלישו אותה? היא נשמעת עמומה, המילים פחות מובנות. זה לא שהיא פחות חזקה. יכול להיות שאלכוהול החל את השפעתו? אני שוללת את המחשבה מיד, אני לגמרי צלולה!
אני לוקחת שוט נוסף, שותה את כולו והופכת אותו על השולחן בחבטה עזה. אני צורחת וסוחפת אחריי עוד אנשים שאני לא מכירה. אמה רק מושכת בכתפייה ומחקה את מעשיי. לאחר כמה שניות, אני רואה את לוק ואש עומדים ליד הבר. מבטיהם שומרים עלינו אבל לא מונעים מאיתנו להנות וזה גורם לי לחייך. אני אוהבת את הגבר הזה!
אני מחייכת חיוך מסופק לעברו בעוד אני ממשיכה להתנענע לצידה של אמה. היא נראית מרוצה מהעבודה שאש עומד ותוקע בה מבטים להוטים, או שזו רק אני? אני מושכת בכתפיי, מי יודע? אני מוצאת את עצמי שוב לצידו של הבר, מחליקה עוד שוט ריק, או שזה היה שניים? אני צוחקת מהעובדה שאני פשוט לא יודעת וגם לא אכפת לי. לעזאזל, לא אכפת לי מכלום...
אני מגחכת ונופלת על סבך של אנשים, בקושי מצליחה להתייצב עד הרגע האחרון. אני מרימה את מבטי. אה, זאת לא אני שהצלחתי לייצב את עצמי, זה לוק שייצב אותי והוא לא נראה מרוצה מכל העניין. אני מחייכת ונופלת בידיו, "לוקי". "תעמדי, מתוקה", הוא אומר והכעס שלו נראה כי התנדף, "את שיכורה, נחזור לבית?". "לוקי, חמודי, אני לגמרי בסדר", אני מאריכה מעט את המילה, מצביעה אל התקרה ומנסה לעמוד. נראה שכל העניין מספק הומור ללוק.
אני מסתחררת ונופלת הישר לידיו של מישהו. לוק עוזר לי לעמוד שוב ובודק שלא נפגעתי. אני מסתובבת לעבר הגבר שתפס אותי ומצביעה לכיוונו, "תודה לך, זר אקראי שהצלת אותי ממוות בטוח", הוא רק מהנהן לעברי. "גס רוח", אני מפטירה ומסתובבת ללוק. "הו, סקסי אחד", אני מחייכת לעברו, "מה אתה אומר לגבי לזיי-", אך המשפט שלי נקטע על ידי לוק שמניח יד זריזה על פי ומביט לכל עבר מבוהל. אמרתי משהו שאני לא צריכה?
לא צריך להגיד לי שאתמול השתכרתי כאילו אני אמות ביום שלמחרת. אני מרגישה זאת היטב בכאב ראש המהדהד שמאיים לפלח את ראשי לשני חצאים. בקושי רב אני מסוגלת להרים את ראשי מהמיטה ואני מקללת כל דבר ארור שנקרא בדרכי, עושה הבטחה שלא שווה דבר על כך שלא עוד, אשתה כמובן. ברור שהבטחה הזו אינה תחזיק מעמד, אבל היא תגרום לי להרגיש טוב יותר. או שלא לי, לראש שלי או לגוף שלי אם נדייק. לא באמת אכפת מאיזושהי הבטחה לעתיד, כרגע הוא סובל ומסב לי גם סבל נוראי! בגלל אתמול. הלב שלי ירגיש טוב יותר, וזה כבר שווה משהו, לא?
אני בטוחה שאם אביט במראה אני אתחלחל לחלוטין ואחשוב שאני מביטה במישהי שחזרה מהמתים. אני רוצה לעצום את עיניי ולהרדם, לקום למחרת לעבודה כשאני מרגישה נורמלי ללא שום תופעות לוואי. אילו רק יכולתי להירדם שוב. הכאב ראש המציק לא נותן לי לעשות דבר. אני מרגישה כמעט משותקת, כאילו כוחי נלקח ממני ונשארה בי רק הכרה.
"אני רואה שאת ערה", לוק אומר ונכנס לחדר עם בקבוק מים ומניח אותו בידי, "אם תרצי משהו נוסף תבקשי. אסגור לבנתיים את החלונות ואנסה לתפוס תנומה, תנסי לנוח גם". אני מהנהנת לעברו בחצי ראש, מנסה לא לטלטל את ראשי יתר על המידה. אני שותה כמעט את כל תכולת בקבוק המים בתקווה להרגיש טוב יותר אבל חוץ מהעבודה שבקבוק המים קל יותר בידי אני לא מרגישה בשינוי. ללוק לוקח דקות אחדות כדי להירדם וזה משאיר אותי מביטה בתקרה עם כאב ראש נוראי בתקווה להירדם גם. אני מביטה בפלאפון ובלי שאני שמה לב, התאריך של היום תופס את עיניי.
אט אט זה מתבהר לי... עברה שנה. בדיוק שנה. שנה לפני שהתחלתי את המסע הזה- הבריחה שלי. שנה אחת ליום המוות של אבי.
~~~
חייבת להודות, אתם הולכים לאהוב את הפרקים הבאים.
תחזיקו חזק, המון אקשן!
תודה רבה לכל מי שלא וויתר על הסיפור הזה, לכל מי שקורא אותו ולכל מי שיקרה בעתיד, תודה רבה!
באהבה,
וויט א'נגל.
YOU ARE READING
Over The Shoulder
Romance✯הסתיים✯ #ספר ראשון limits #ספר שני over the shoulder "ברגע זה, אני מבינה דבר אחד- אני שכבתי עם מישהו, רק שאין לי מושג מי הוא... כל הכבוד לי!" חייה של קלוואי לוונס היו רכבת הרים חסרת שליטה, כך בדיוק היא אהבה אותם. אבל טרגדיה פוקדת אותה ואין לה בריר...
