Over The Shoulder

פרק 13

פרק 13

אני עומדת עכשיו בכניסה, מעבירה את משקלי מרגל לרגל בחוסר שקט. אני יודעת שבחרתי בזה, אבל לעזאזל זה מפחיד כל כך. לוק נראה האמת רגוע ואני לא יודעת איך הוא שומר על קור רוח ברגע כזה.. אבל מצד שני, אני זו שעומדת למות בעוד מספר שעות, לפחות כלפי חוץ. הרגש שמתפוצץ לי בכל הגוף כרגע הוא פחד ואני לא יודעת למה לצפות עד שאני מרגישה מוצפת בחרדה.
חרדה אמיתית על כך שזה לא יעבוד ואני באמת אהיה מתה, ואני לא רוצה לדבר על זה או אפילו לחשוב על זה.

אש, מייקל וג'ס נכנסים בזה אחר זה ונעמדים לידנו בסוג של מעגל. אני לא רואה את אמה ואני מרגישה את הלחץ מתגבר. זה באמת הולך לקרות, בלי צחוק, זה עומד לקרות בקרוב.  "זה מה שאמור לקרות", אש מתחיל לדבר ואני מביטה בו מחכה להמשך, בדאגה ולחץ, אבל אני כבר מחכה לסיים עם זה. "את הולכת להיקלע לתוך קרב יריות של העולם התחתון ולאבד את חייך לכך וזה מה שימסר לפחות לגורמים הרישמיים".

אני נושכת בחוזקה את שפתיי, אוקי הבנתי שאני עומדת למות או לעמוד מול סכנה, אבל מפה ועד להיות במרכז של קרב יריות?? אני ממש מצטערת! לא התכוונתי להיות במרכז של כל זה! "דמאט", אני שומעת את קולה המוכר של אמה שהיא פורצת דרך הדלתות, "אש אני עומדת לרצוח אותך". היא אומרת ומבטה ממוקד באש. היא קופצת עליו וידיה צמודות בצווארו והוא רק צוחק ללא הפסקה, "אני מצטער, מותק, אבל תגידי שלום לכולם" ואז היא שמה לב לכל מי שסביבנו.

"אוו, שלום", היא אומרת בחיוך, כאילו לא לפני שנייה היא הסתערה על אש והיא אפילו לא מובכת. גם לא מעט. זה נראה כל כך טבעי מבחינתה, כאילו דבר לא קרה והכל בסדר, היא פשוט מתיישבת לצידו של אש ובלי התנצלויות או גינונים מיותרים היא אומרת, "אז מה התוכנית שלנו?". "את הולכת להשתתף?", לוק שואל אותה מופתע. ואש עונה במקומה, "ממש לא". "היי, אני הולכת להשתתף", היא דוחפת קלות את אש ומתיישבת על קצה הספה. היא מביטה לעברנו כשהיא אומרת, "אני לגמרי הולכת להיות חלק מזה הפעם".

לוק מעביר מבט לא ברור בינה לבין אש והיא מצביעה לעברו במבט מרתיע, "שלא תחשוב על זה, זה שאתה חבר של אש לא פותר אותך ממחוייבת אליי". הוא מרים את ידיו בהתגוננות, "היי, אני לא התחייבתי אלייך, אש עשה את זה". "לא אכפת לי", היא אומרת וממשיכה, "אתם הולכים לכלול אותי הפעם". אש נאנח כשהוא מביט בה ואז מעביר את מבטו לבין כל השאר, "תשאירו אותנו 5 דקות לבד".

היא מסתובבת לעברו ומחזיקה בצווארון חולצתו, "שלא תעז", היא יורקת וג'ס ממלמל משהו על כך שיעשו טובה וישמרו את פיוס הסקס שלהם לבית. אנחנו ממהרים להתפנות משם, לפחות אני. התחושה שלי היא שאני מובכת עד שאני בטוחה שהלחיים שלי בצבע אדום כהה.
אלוהים, איך כולם נראים כל כך ניחוחים? אפילו אש ואמה. בזמן שאני כה מובכת! זה קטע חדש שלי או משהו? מה קורה איתי לעזאזל? למה אני מובכת מכל דבר? למרות שאני ממש לא צריכה! מה קורה איתי?

החלטתי לקחת אחורה את המבוכה והסומק של כולם ולייחס אותם אליי, מה לעזאזל נסגר איתי? "הכל בסדר?", לוק נעמד לצידו ובוחן בעיון את פניי וכל מה שאני רוצה כרגע זה להסתיר ממנו את פניי ואת הסומק העז הטבוע בהם. כאילו על פי אות, ידו של לוק עוברת על פניי וגורמת לסומק עז להופיע וכרגע אני בכלל מעוניינת להטביע את עצמי בים או לקבור את עצמי, אפילו שכחתי איך אומרים את זה. אני פשוט מרכינה את ראשי מטה, ומשיבה בקושי רב וגמגום, "אני בסדר".

'לנשום! רק לנשום!', אני מזכירה לעצמי שוב ושוב ומנסה להירגע בכל כוחי שעוד נשאר. לוק רק מהנהן ולא אומר דבר. הוא מניח בידי כוס קפה, "זה חם, תזהרי. תרצי משהו לאכול עם זה?". אני מנידה בראשי ולוחשת, "תודה", מקווה שהוא הבין. הוא מחייך ואני מניחה שהוא הבין. אני מתיישבת בחוץ על המדרגה של היציאה ומביטה החוצה. מבפנים אני שומעת במעומעם את השיחות השקטות של הבנים ואת המריבה. בכל מקרה אני חושבת כרגע שהם בשלב הזה של הוויכוח כי הקול שלהם גבוה.

אני מנערת את הראש שלי ממחשבות... גם ככה יש לי המון על מה לחשוב ודבר אינו נותן לי מנוח בכל מקרה.
אני נאנחת ומניחה את ראשי על ברכיי, למה אני מרגישה כל כך עפופה במחשבות? כאילו שהכול יקרוס, והפחד כל כך חזק שהוא משתלט ומניע אותי. "בואי", לוק לוקח את ידי בידו ומקים אותי. ואני הולכת אחריו. אני כל כך מבולבלת שאני אפילו לא שואלת משהו... אבל בסופו של דבר אני אקבל את התשובות שלי; בזה אני בטוחה.

"אז הגענו להחלטה", אש אומר ואמה ממשיכה את דבריו, "אני אשתתף", היא אומרת וחיוך רחב נוצר על פנייה. בתיאום גם על פניי מופיע חיוך, זה נחמד לדעת שהיא תהיה איתי... או אפילו תלחש לי באוזניה, איכשהו אני מרגישה טוב יותר כשהיא בסביבה.. אולי כי היא בחורה, וכי היא מבינה את מצבי. "אבל רק בחלק", אש ממשיך, כולם מהנהנים וכבר לוהטים להמשיך, בזמן שאמה נראית די מאושרת.