Over The Shoulder

פרק 55

פרק 55

אני מגיעה לעיירה קטנה שאת שמה אני בקושי מצליחה לבטא. לכן, להתנהג כמו מקומית לא ממש יעבוד.. במיוחד לאור העובדה כי אני מתקשה בשמה. אני מחליטה ללכת על הברור, לשחק את התיירת. להסתובב במקומות, לשאול שאלות ובעיקר להשאיר את העיניים פתוחות ולשים לב לכל המתחרש. ולמעשה מתרחש המון מתחת לפני השטח. זו נראית עיירה שקטה אבל כל כך רועשת אם רק שמים לב.

ואני שמתי. למעשה, שמתי לב בהחלט. מתברר שהם מעט חשדנים כלפי תיירים, אבל אם את מצליחה לרכוש את אמונם ולזכות בליבם, הדרך פשוט נפתחת אלייך. לקח לא מעט זמן אבל בסוף זה עבד. כל המלכדות הקטנות שהכינו בשבילי, שיחקתי את התמימה, ונפלתי לתוכן. הם האמינו שאני רק בחורה תמימה שרוצה להנות מהעולם. הוקל להם לדעת זאת, ולכן הם נתנו לי יד חופשית להיפגש עם ספקים ואנשים שספק אם אמא כלשהי הייתה נותנת לילדה לראות.

כשעומדת מטרה מיומת מול ענייך, דבר לא באמת מפחיד או מרעיד. את לומדת ללכת למול הרוח שמעיפה אותך לצד השני, רק בשביל להגיע לסוף ולא באמת אכפת לך ממה שעומד בדרך. יותר מידי מונח על הכף כרגע כדי שיהיה אכפת לך מאותה רוח, חזקה ככל שתהיה, מבחינתך היא לא יותר מאשר רוח סתמית.
וזה מה שאני חשה כרגע, מטרתי עומדת כנגד עיניי, כל דבר אחר הינו בגדר הסחת דעת, כמו חול שעף לענייך. את ממצמצת מספר פעמים אבל ממשיכה ללכת, אולי גם מרכינה מעט את הראש, אבל נחושה בדעתך להמשיך.

לסוף אני מוצאת את עצמי יושבת על הבר מחכה לאיזשהו סוחר שאמור להגיע ולספק לי את הסחורה שלדעתו אני רוצה. הסחורה שאני מעוניינת בה, היא קצת שונה. לכן, נועד המחשוף הקצת עמוק שלי והמשחק המלוטש שלי. לפחות אני מקווה שהוא כזה. אני יושבת בקצה הבר, מזמינה משקאות על בסיס קבוע, אם מישהו צופה בי בטוח יוכל לאשר את העבודה שעם כל המשקאות האלו אני אמורה להיות שיכורה כמו גהנום. זה בעצם רחוק מהמציאות כי הצלחתי להעלים את המשקאות ולא להכניס אותם לגופי. אני רוצה להיות בשליטה מלאה ומפוקחת כדי שאצליח להוציא ממנו את המידע לו אני זקוקה.

אני מרגישה כאילו אני בוגדת בלוק בדרך כלשהי. ההרגשה הזו ככל הנראה תישאר תמיד אבל אצטרך להניח לה. היא תמיד תציק לי אי שם בירכתי מוחי, אך אסור לי לתת לה לגבור מעבר למקום שהוקצה לה.

ההתמקדות שלי הייתה ברורה. שום דבר לא יסיח את דעתי, חוץ מאשר הגבר המוכר ההוא שאת שמו אני לא יודעת. מה לעזאזל?!
איך הוא הגיע הנה? מה אני עושה? בורחת? מתחמקת? לא! תישארי, יותר מידי עיניים בוחנות אותך. אני מתקרבת ליעד, כל פעולה שאינה במקום תסכן אותי ואת הרצון שבו אני מעוניינת.
תישארי רגועה, את תיירת, אוהבת לטייל וללכת על הצד האפל שקיים. אין משהו אחר, תשחקי את המשחק בדיוק כמו שצריך.
אם לא רצית לעשות זאת, היית אוחזת בידו של לוק כשהוא הציע זאת ושוכחת מהכל. הולכת אחריו.

בחרת להפנות את גבך אליו, וללכת בדרכך, אז עכשיו תתמודדי עם ההשלכות. לעזאזל! אני מקללת עוד מספר פעמים לפני שאני מפנה את מבטי לעברו בחיוך מעושה. "אני מתחילה לחשוד שאתה עוקב אחריי". הוא מעיף לעברי מבט מופתע, בהחלט לא ציפה שאהיה כאן, "אני מתחיל לחשוב שהצירופי מקרים האלה מפחידים". אני מרימה גבה, "זו לא הייתה אמורה להיות השורה שלי?". הוא מביט סביב כמחפש אחר מישהו, שהוא לא מוצא את יעדו. עיניו מתקבעות על שלי ומציאות אותי מאיזון, "אפשר לשבת?".

אני מאגרפת את ידיי חזק עד כי ציפורניי שורטים את עורי, אבל אני אוחזת בכאב הזה על מנת לא לערפל את תודעתי. "מדינה חופשית", אני אומרת ומסתובבת לעבר הכוס החצי ריקה שלי.
אני רוצה לפגוש את הסוחר על מנת לקבל מידע, אבל יש פה את החצי זר שאני חצי מכירה ומאיד מסקרן אותי שמו. "לא אמרת לי את שמך", אני מציינת את העבודה ביובש. "אמרתי לך שתצטרכי לגלות בעצמך".

אני מביטה לעבר הכוס ומושכת בכתפיי, משיבה, "אז תדע שאתה לא עד כדי כך עניינת אותי". "אני אמור להיפגע?", בקולו יש עליצות מסיומת, ואולי אפילו חיוך מסתמן על פניו. "אני לא שולטת על רגשותייך", אני משיבה, קולי חסר כל רגש. "תוכלי לחכות לרגע?", הוא שואל. מזווית עיניי אני רואה את אותה ברמנית שסידרה שאפגש עם הסוחר כאן, מסמנת בידייה. היא מסמנת לי?

אני רואה שאותו זר מוכר לי. אני באמת חייבת לברר את שמו. הוא מתקרב אליה והם הולכים יחד לפינה צדדית, אולי אפילו ליציאה.
מה הם מתכננים שם? והאם אני צריכה לעקוב אחריהם?
שיהיה. אני נעמדת ועוזבת את הכוס שלי, ועוקבת אחרי הלא נודע.
~~~
הסיפור לקראת סיום!
אני מתרגשת ואתם?

באהבה,
וויט א'נגל.