Over The Shoulder

פרק 34

פרק 34

הכל נעלם. מהכאב ראש נשארות שאריות שמסרבות בכל תוקף להרפות, אבל האמת שאני אפילו לא באמת שמה לב לכך. זה נשאר איפשהו שם. כאב פועם בירכתי ראשי, משהו עמום שאפילו לא מוקדשת לו מעט מתשומת לבי. עולה בי עצב, עצב על החיים שאיבדתי על חיו של אביו שהלכו באותו יום וידעתי שלעולם לא יחזרו. חיו שנלקחו ללא רשות או זכות. חיים שנקטעו על ידי אנשים שהחשיבו את עצמם אלוהים.

אני מתיישבת על המיטה. הכל עובר למול עיניי. אותו יום נורא אותה שיחת טלפון תמימה לכאורה שהייתה יריית הפתיחה לאירועים שגררה. אני זוכרת את אותה שיחה מעוררת אימה שפשוט גרמה לעורי לסמור מרוב פחד אמיתי. אני לא יודעת איך מצאתי בעצמי את הכוחות על מנת לעשות מעשה, לקום ולברוח. אני לא יודעת איך הפחד לא השתיק אותי באותם רגעים מעוררי אימה. איך מוחי לא קפא וגופי עמד מלכת. אני לא יודעת איך מצאתי בעצמי את היכולת הפנימית על מנת למצוא את הכוח ולקום, ולברוח.

אני מצטמררת מהמחשבה של מה היה קורה אם לא הייתי עושה זאת. אם הייתי קופאת כפי שאמור באמת לקרות, שהפחד משתק אותך ולא נותן לך שום יכולת לבצע פעולה כלשהי, אפילו הפשוטה ביותר. מה היה קורה אם הם היו תופסים אותי ומצליחים להחזיק בי, מה היה קורה אז? האם הייתה לי הזדמנות בככל לחיים אחרים? האם הייתי משועבדת אליהם בלי יכולת לעשות דבר? מה היו חיי ומה הייתי היום? השאלות האלו עולות ללא הפסקה בראשי וההשערות אליהן מעוררות אימה ומצמררות את כולי, אני פשוט מוצאת את עצמי מפחדת.

פחד אמיתי שמחזיק אותי שבויה. אני יודעת שיכולתי להיות עכשיו בתחתית או משעובדת למישהו. מה שעולה לי ברגעים אלו שאולי יש אי שם מישהי כמוני אבל היא פשוט לא הצליחה להתעשת בזמן ונתפסה בידי אותם אנשים שדבר לא מעניין אותם מלבד כספם. אני זועמת. פשוט ככה. אין מילה אחרת לתאר זאת. אני זועמת על דבר שאינני יודעת בביטחון, מצד אחד. אבל חרדה מקיומו, מצידו השני. אני מרגישה צורך לעשות משהו ולהציל את אותה הבחורה המסכנה שנקלעה למצב הנוראי הזה, אפילו לאור העובדה שאני לא בטוחה שהיא קיימת.

אני חייבת לעשות משהו! בליבי נוצרת החלטה ברורה, הרי אני לומדת ומשקיעה זמן ומאמץ ואפילו הצלחתי להביס את לוק, שזה הישג רציני ללא שום בדל של ספק, ואם יהיה בידי את הציוד הנכון, אני בטוחה בכך שאוכל להציל את הבחורה ממלטאות המוות.. או לפחות את הבחורות שעתידות לבוא. אני מבינה כי עליי לעשות זאת. יש נקמה שממתינה לי! נקמה באנשים שהרסו את חיי ואולי גם אוכל להציל כמה בנות בדרכי זו, אני מבינה שאני חייבת לעשות זאת.

אני מתיישבת וכותבת רשימה המסודרת פרט אחר פרט שנוצרה במוחי. אני לא צריכה אפילו לתעד אותה, היא כל כך ברורה בראשי כאילו שיננתי אותה אלפי פעמים בעבר. כתבתי אותה ללא סוף. הדבר הראשון זה להיפטר מהכאב או לפחות ממה שנשאר ממנו. ארוחה טובה וקפה יעשו את העבודה היטב. דבר שני, להכין את עצמי לקראת בריחה. אסור שלוק ידע מזה, זה הכי חשוב. דבר שלישי, להכין רשימות וקשרים רלוונטיים. המסמכים המזויפים תחת השם ליסה ג'ורדון יעזרו לי למצוא את דרכי בעולם התחתון. אני הולכת להשתמש בכל הידע שצברתי בכמעט שנה בריחה מאותם אנשים חסרי לב וחסרי מעצורים. דבר רביעי, להכין לעצמי רשימה של מקומות לינה, אוכל וכסף. ורק במזומן. שלא יהיה אפשר להתחקות אחריי צעדיי. דבר חמישי, לאתר את האנשים, מהקטנים ביותר, ולחסל כל אחד מהם וגם את השליחים שבחרו בזה.

הגיע הזמן לנקום.
~~~
הגיע הזמן!
אני אוהבת את הפרקים האלה, מקווה שגם אתם תאהבו.
באהבה,
וויט א'נגל.