Misery.

כואב לי

אני נהייתי חולה לפני שבוע. כבר סוג-של החלמתי.
עכשיו אני מרגישה רע מחדש.
כואב לי הראש, אני מנוזלת כאילו אני ברז מטפטף, אין לי כוחות, אני מסוחררת...

אני לא יכולה לפספס עוד ימי לימודים.
מספיק.
מספיק כבר נשארתי בבית שלושה ימים.
אבל אני מרגישה שעוד שנייה אני מתעלפת. אז כדאי לבוא?

זאת דילמה שהורגת אותי.
תרתי משמע.

עוד דילמה שהורסת אותי:
האם אני יכולה להסתמך על אנשים?
ברצינות.
אני כבר לא יודעת אם להאמין לדברים שאנשים אומרים לי, דברים שחברות שלי אומרות לי, דברים שמורים אומרים לי...

מי צודק פה?
מי טועה?
איך אפשר לדעת?

אחד אומר משהו אחד והשני אומר את ההפך.
אז למי להאמין?
אני צריכה להסתמך על מישהו. אני לא יכולה לגלות דברים לבדי.

אותו דבר הולך לאמון.
על מי אפשר לסמוך?
מי לא ישקר לך?

אני אגלה לכם סוד קטנטן: אני קנאית ברמות אחרות.
אם אני רואה את חברות שלי נהנות בלעדיי, אני מרגישה רע בלב.
אם חברות שלי משקרות לי לא בכוונה למתוח אותי, זה כואב לי פיזית.
אולי אני פשוט נקשרת יותר מידי לאנשים שפשוט כבר נמאס לכולם ממני.

זה קרה לא מזמן.
שאלתי את אחת החברות שלי אם היא רוצה שנצא לטייל בחוץ.
היא אמרה לי שהיא לא יכולה היום.
ואז אני נכנסת לסנאפ-צ'אט בערב ורואה עדכון חדש- של חברה אחרת שלי.
היא הייתה בחוץ עם אותה חברה שדיברתי איתה בצהריים.
What the actual fuck?
I really don't fucking know what is life anymore.

אם את קוראת את זה, תדעי שזה לא משהו נגדך. אם פירשתי דברים לא נכון, אני מצטערת... :(

אוף...
אני כבר באמת עייפה מכל זה.
מי צריך חברים בכלל, נכון?
😂
חברים זה הדבר הכי זבל שיש!!!
אני צודקת? 😂

אבל חברים טובים... זה כבר סיפור אחר.
איך לזהות חבר טוב?
לפי ההתנהגות שלו כלפייך.
אם החבר שם לב שאתה בצרה ומוכן לעזור, אם החבר מתעניין בשלומך כאשר אתה לא במצב הכי טוב, אם החבר לא מנתק קשר למרות המרחק בין המגורים שלכם, אם החבר בוכה איתך כשאתה בוכה,
הוא חבר טוב.

*כל ה"עובדות" שהזכרתי כרגע הן לא בהכרח נכונות, במצב שלי זה נכון. אולי במצב שלכם זה לא נכון, זה בסדר. כל חבר הוא מישהו אחר :) *

וואו, אני חושבת שזה הפרק הכי ארוך שכתבתי פה חחח.
באמת הייתי צריכה לשחרר קצת מכל זה.
אני מקווה שיהיה לכל מי שקורה את זה יום נפלא ^-^

תודה על הקריאה.
סיפור אמיתי.