יש להקה אחת שגיליתי לא מזמן דרך אמטיוי וחברה שלי.
היה להם שיר אחד שהיה נשמע דיי עלוב אבל קליט.
אז נכנסתי ליוטיוב ושמעתי כמה שירים שלהם.
ואז הבנתי כמה משמעות יש מאחורי השירים שלהם.
אין להם שירים ללא סיפור כלשהו או משמעות או מסר.
הכרתי את האלבום הראשון שלהם Blurryface.
התאהבתי בכמה שירים ישנים שלהם והקשבתי לעומק לשיר אחד שהכרתי בעבר דרך סרטון של סימס.
ואז הגיע האלבום הראשון שלהם.
פחדתי להקשיב לו בגלל המזג הדיכאוני שהיה לו, אז וויתרתי.
התאהבתי גם באלבום השלישי שלהם Vessel.
ונפתחתי יותר לקליקה (המעריצים) ולחברי הלהקה טיילר ג'וזף וג'וש דאן.
צחקתי, התרגשתי, התאהבתי.
הם מדהימים!
נקשרתי לכל שיר שלהם, אבל עדיין פחדתי להקשיב לאלבום הראשון שלהם.
ואז הגיעה תקופה לא קלה.
תקופה של עצב ודיכאון.
אז התחלתי להקשיב לשיר אחד מהאלבום הראשון שלהם self titled.
וכל שיר סיפר לי סיפור שהרגיע אותי...
זה עזר לבכי, זה עזר לכובד שלי, זה עזר לי.
ראיתי הופעות שלהם.
מדהימים!
טיילר מספר בדיחות, ג'וש מנגן בחצוצרה, הקהל רגוע ונהנה לו.
אבל כשמגיעים השירים העצובים... זה מרגש לראות את הקהל בוכה עם טיילר.
וכשמישהו בצרה בקהל, טיילר לא מהסס ועוצר את המופע.
אם רק הייתה לי אפשרות לפגוש את הלהקה הזאת...
פעם ראשונה שאני נקשרת כל כך חזק לשירים ואמנים.
אני ממש שמחה שגיליתי אותם בזמן...
תודה על הקריאה.
סיפור אמיתי.
YOU ARE READING
Misery.
Spiritüelכואב לי לשמור הכל לעצמי... אין לי אף אחד. אני לבד, גם כשאני בקרבת אנשים. העיניים שלי מתמלאות בדמעות. הצילו. אני טובעת. בעצב של עצמי. זה לא סיפור עם עלילה. אלו רק המחשבות שלי. אני מחפשת עזרה לצאת מהשלב הדיכאוני הזה שאני נמצאת בו. תודה לכל מי שקורא, ו...
