Misery.

חלומות ורצונות

פעם 800 שאני חופרת על זה כאן אבל אני רוצה לדבר הפעם על חלום אחד ספציפי שיש לי: להיות יוטיוברית.

מאז 2013 חלמתי על להיות יוטיוברית.
ניסיתי גיימינג- לא אהבתי.
ניסיתי ביוטי ומדריכי לקים- לא הצליח.
ניסיתי סימס- עובדת על זה 😂
אבל עכשיו אני רוצה לעשות וולוגים. כמו דן, פיל, ראיין היגה ועוד הרבה.
לספר דברים וסיפורי חיים ולהכניס קצת משחק פה ושם.
הבעיה שאסור לי.

עכשיו ארחיב יותר על הערוצים שהיו לי כי באלי:
ביוטי ומדריכי לקים- לערוץ קראו shellpolish וחלמתי על להיות כמו כל היוטיובריות הישראליות. זה היה הערוץ הראשון שלי והעלתי כמה סרטונים לשם. חלקם פרטיים וחלקם עדיין ציבוריים.

גיימינג+סימס- לערוץ קראו MeSimBee, אחר כך SimsGirl3, אחר כך StarSimmer, אחרי זה MuseSimmers ועכשיו שוב StarSimmer.
היה עוד ערוץ של סימס באנגלית 2MandyCandy.
רציתי להיות כמו פיודיפאי ועוד יוטיוברים ששיחקו בסימס. זה היה גם נורא כיף להמציא סדרות אז התחלתי עם זה ומחקתי את הרעיון של הגיימינג. באותו זמן פתחתי ערוץ של סדרות באנגלית אבל שכחתי את הסיסמא אליו.
הערוץ הזה הוא הערוץ הכי מצליח שלי עם 302 רשומים וזה הרבה בשבילי.

יש לי ערוץ עם תוכן רנדומלי בשם xxNoragaMintyxx והעלתי לשם סרטונים מפגרים וסרטוני ציור.
אין לי מה לספר עליו חוץ מזה שהוא היה מתוכנן להיות ערוץ diy.

שנה שעברה אני וחברות שלי רצינו ותיכננו להתחיל ערוץ משותף ביחד בשם NushiCorns.
הערוץ הזה היה כל מה שחלמתי עליו- גם גיימינג, גם שירה וגם וולוגים!
הלוואי וזה היה מתממש. אולי זה היה שומר על החברות שלנו.

עכשיו עלה לי רעיון אחר בראש.
לעשות ערוץ רק של וולוגים כאלו. אבל אסור לי וגם אני לא אצליח.
למרות שאני ממש רוצה ואני מקבלת השראה מכל מקום, אני לא אצליח כי יש כל כך הרבה ערוצים ישראלים כאלו שמצליחים מהסרטון הראשון שלהם.
הייתי מתחילה ערוץ עם החברה הכי טובה שלי אבל, שוב, הילדה גרה בארהב וזה דיי מסובך 😂

הייתי שמחה להתחיל ערוץ עם החברות שלי עכשיו. אנחנו 3 בחבורה וכבר חשבתי על מה הערוץ שלנו יהיה: ציורים, ביקורות על ספרים וסרטים וולוגים.
לכל אחת תהיה "פינה" משלה בערוץ וככה הערוץ שלנו יהיה מגוון אך משותף. אולי אפילו נופיע בסרטונים משותפים כמו למשל אתגרים או קטעי משחק.
אבל זה לא יקרה כי זה פנטזיה מטומטמת.

טוב, זה פרק שלישי ברצף שאני מעלה היום. אני מצטערת אבל אני לא רוצה להעלות את הפרק הזה ביום אחר.

תודה על הקריאה.
סיפור אמיתי.