Misery.

הכל מבולגן אצלי, אל תטרחו להבין

לא אכפת לי כבר.
מכלום.

לא אכפת לי להיות לבד תמיד.
לא אכפת לי ממספר צפיות.
לא אכפת לי מלהיות עצובה.
לא אכפת לי מפציעות.
לא אכפת לי לדקור את עצמי ביד ולדמם למוות.
לא אכפת לי מאנשים.
לא אכפת לי.

אבל אכפת לי אם אלך לשם.
למקום שבו לא הייתי.
למקום לא ידוע.
למקום שבו אצטרך לדבר עם אדם זר.
למקום שבו ארצה לבכות כל הזמן.
למקום שבו אשב ואחשוב "למה באתי לכאן?"

אכפת לי אם אנשים קרובים אליי ישנאו אותי.
אכפת לי אם כמות החברים המצומצמת שלי ילכו נגדי.
אכפת לי מהם.

אמרו לי שאדם לא יאהב אדם ששונא את עצמו.
יכול להיות שזאת הסיבה שאני כל כך מוחרגת?
יכול להיות שזאת הסיבה לכך שלא שמים לב אליי?

הן מנסות לעודד אותי, אבל זה קורה רק כשאני אומרת שאני לא בסדר.
חשבתי שחברות טובות אמורות לדעת מתי רע לך.
חשבתי שחברות טובות אמורות לתמוך ולא לתת לשום גורם להרוס הכל.
חשבתי.

הן אמרו שהריחוק נגרם בגלל בתי הספר השונים שאנחנו נמצאות בהם. אז תסבירו לי:
איך זה ייתכן שאני,ילדה כל כך נכשלת ושקטה ומוחרגת, מצליחה לשמור על קשר עם ילדה שגרה בקצה השני של הגלובוס?
איך זה ייתכן שכשאני מדברת איתה בסקייפ אני מרגישה שאנחנו גרות אחת ליד השנייה?
איך זה ייתכן שיש בינינו כל כך הרבה אמון שאנחנו מספרות דברים אחת לשניה שלא נספר לאף אחד אחר?
איך זה ייתכן שהקשר שלנו לא התנתק כבר שנתיים וחצי?

למה לכעוס עליי כשאני מדוכאת?
למה להאשים אותי בדברים שאחרים עושים לי?
למה לנסות לשכנע אותי לעשות דברים שאני לא מסוגלת לעשות?
הרי אתן יודעות שאין בי יכולת להתחיל שיחות, שאני מפחדת פחד מוות מג'וקים, שאני מפחדת פחד מוות מהקאות, שאני אדם לחוץ שלא אוהב לצאת מאיזור הנוחות שלו, שאני מאוד רגישה כלפי דברים שאתן אומרות לי, שאני מאוד שבירה ושלא נעים לי כשמרביצים לי.

אולי הניתוק הזה היה טוב.
התחלה חדשה ורעננה.
אחרת הייתי נתקעת במקום עם אנשים שאני לא מחבבת ועם אנשים שמתעלמים ממני.
עכשיו אני במקום מוזר... אבל טוב.

לא אכפת לי כבר.
לא אכפת לי אם הן ישנאו אותי.
לא אכפת לי אם הן ילכו נגדי.
לא אכפת לי מהן.
אבל אני מפחדת לאבד אותן. WTF
אני נקשרת חזק מידי לאנשים... לא פלא שכולם בסוף עוזבים אותי ומתרחקים ממני למרות כל ההבטחות והחלומות.

בקרוב גם הן יעזבו. אלה שהכרתי לא מזמן וכבר אני מרגישה שאני מכירה אותן שנים.
זה תמיד ככה.
באים והולכים.

תמיד העזיבה כל כך מרה.
זה נגמר במילה אחת שאני אומרת.
זה נגמר במילה אחת לא נכונה.
זה נגמר בדממה.

אכפת לי.
אכפת לי אם הן יעזבו אותי.

אני לא רוצה להישאר לבד... אני מפחדת.

תודה על הקריאה.
סיפור אמיתי.