אני בטיפול כבר 4 חודשים.
אני לא מרגישה שום שינוי.
אם כבר, אפילו גרוע יותר.
אבל הפסיכולוגית שלי אומרת שאני נראית שונה (מבחינה טובה) ושאני עושה התקדמות.
מה לעשות עם זה?
אני מרגישה שאני נתקעת או הולכת אחורה.
נמאס לי.
אני שונה מידי. הכל קורה מהר כל כך.
באלי לשנות הכל.
מה קורה ליייי אוףףףף
נמאס לי כבר, הכח גדול עליי.
אני לא יודעת כלום.
לא פלא שכמעט איבדתי את החיים שלי לפני חודש.
אני שברירית מידי, חלשה מידי.
אין פה מקום לחלשים.
פאקקקק נמאס.
למי לפנות?
לחברות? כאילו שזה יעזור.
לפסיכולוגית? מיותר, זה לא יעזור.
לעצמי? אני לא יודעת מי זאת.
YOU ARE READING
Misery.
Espiritualכואב לי לשמור הכל לעצמי... אין לי אף אחד. אני לבד, גם כשאני בקרבת אנשים. העיניים שלי מתמלאות בדמעות. הצילו. אני טובעת. בעצב של עצמי. זה לא סיפור עם עלילה. אלו רק המחשבות שלי. אני מחפשת עזרה לצאת מהשלב הדיכאוני הזה שאני נמצאת בו. תודה לכל מי שקורא, ו...
