מי אני?
כאילו, אני יודעת ששמי שלי אבל זה לא מרגיש שייך לי.
כשקוראים בשמי אני מרגישה שמתכוונים למישהו אחר.
מאיפה כל הרגשות האלה?
רגשות שנאה, דיכאון, עצב, שמחה, לחץ, התרגשות.
אני מרגישה אותם קרוב ללב ולבטן, אבל זה זר לי.
קשה לי להתרכז ולהבין מה אני שומעת.
מוזיקה באוזניות מרגישה כמו רעש רקע מוזר.
אני משתגעת.
והכל בגלל שאוטו נדפק בי.
כאילו שהכל היה טוב לפני זה ורק זה היה חסר לי.
אולי זאת קארמה?
כן, לגמרי. אחרת זה לא היה קורה.
פגעתי חזק במישהו, כל כך חזק שזה בטח הרגיש כמו אוטו שנדפק בך.
השארתי להם צלקת כזאת חזקה, כמו שהאוטו השאיר לי.
שברתי להם את הלב ופצעתי אותם, כמו שהמשקפיים שלי נשברו ופצעו לי את העין.
עכשיו הכל ברור.
YOU ARE READING
Misery.
Spiritualכואב לי לשמור הכל לעצמי... אין לי אף אחד. אני לבד, גם כשאני בקרבת אנשים. העיניים שלי מתמלאות בדמעות. הצילו. אני טובעת. בעצב של עצמי. זה לא סיפור עם עלילה. אלו רק המחשבות שלי. אני מחפשת עזרה לצאת מהשלב הדיכאוני הזה שאני נמצאת בו. תודה לכל מי שקורא, ו...
