לא, אני לא בסדר.
כן, אני מרגישה רע.
לא,אני לא רוצה לדבר על זה.
כן, כואב לי בפנים.
כן, אני צריכה עזרה.
כן, חשבתי על לחתוך.
כן, כמעט ניסיתי.
לא, לא חתכתי.
כן, כן פגעתי בעצמי- נפשית ופיזית.
כן, כן יש לי צלקות, אמנם הן קטנות.
כן, אשמח להתחבר אליכם.
כן, אשמח לדבר איתכם.
לא, אני לא שונאת אתכם.
כן, אתם חשובים לי.
אני חשובה לכם?
תשמחו להתחבר אליי?
תשמחו לדבר איתי?
אתם שונאים אותי?
.
.
.
כן, אני מקנאה בה.
לא, אני לא מתאמנת כמוהה.
כן, אני רוצה גוף כמו שלה.
כן, אני רוצה לפחות מחצית מהכישרון שלה.
לא, אני לא חושבת שאני מסוגלת לזה.
כן, אני לא ניסיתי.
לא, אני לא יכולה לנסות.
כן, אין בי כוח לזה.
.
.
.
סליחה...
טעיתי.
עשיתי טעות כה חמורה.
תסלחו לי...
בבקשה...
אני לא רוצה להאשים אף אחד, אבל...
אתם אשמים.
הכל בגללכם!
בגללכם יש בי תקווה שאני אדם טוב!
וזה רע!
אני אנוכית כל כך.
אל תקראו יותר, זה עושה לי רע.
אתם מחמיאים לי וזה כואב.
תודה אבל לא.
שמחתי לארח לכם חברה.
.
.
.
שלום ולא להתראות.
YOU ARE READING
Misery.
Duchoweכואב לי לשמור הכל לעצמי... אין לי אף אחד. אני לבד, גם כשאני בקרבת אנשים. העיניים שלי מתמלאות בדמעות. הצילו. אני טובעת. בעצב של עצמי. זה לא סיפור עם עלילה. אלו רק המחשבות שלי. אני מחפשת עזרה לצאת מהשלב הדיכאוני הזה שאני נמצאת בו. תודה לכל מי שקורא, ו...
