דיי נמאס לי.
אני יודעת כבר מה יהיה.
לכו מפה חלומות, אתם מפריעים לי.
אוקיי?
אני יודעת שהוא שונא אותי.
כיף לשנוא אותי.
אני שונאת את עצמי, הוא שונא אותי, הן שונאות אותי.
כיף לשנוא אותי.
אין בי כבר יותר תקווה.
אין בי חשק.
אין בי השראה.
אין בי שמחה.
אין בי אהבה.
אני בסדר. נכון?
זה נורמאלי פתאום להתבאס בלי שום סיבה, נכון?
חחח איזה פתטית...
לדבר את לא יודעת.
הראש שלך מבולגן, אבל את לא חולה.
כיף לשנוא אותי.
זה עושה לי תחושה טובה.
זה עושה לי תחושת סיפוק.
כשאני נחתכת ממשהו או נשרטת אני ניהנת.
אני מרגישה שאני לא אנוכית.
אני לא אוהבת את עצמי.
גם הוא לא אוהב אותי.
בעבר לא אהבו אותי, בעתיד לא יאהבו אותי, ועכשיו לא אוהבים אותי.
למה אבל זה כל כך חשוב לי?
מה אכפת לי אם אוהבים אותי או לא?!
אכפת לי.
כי אני אוהבת תשומת לב.
אני חיה על רחמים.
כל הזמן ריחמו עליי!!!
תמיד ראו אותי כילדה הזאת שכיף להתעלל בה!!
לשחק איתה!!!
אבל אני לא יכולה לשחק באחרים, להתעלל בהם, להקטין אותם.
לא.
זה רע.
זה כיף לשנוא אותי.
לא פלא שהוא לא אוהב אותי.
איך אפשר לאהוב אדם ששונא את עצמו? 😂
זה אפשרי.
תאמינו לי, זה קיים.
אהבה אמיתית של אדם לא מסתמכת על דבר כזה מפגר.
אוקיי?
יופי.
תודה על הקריאה.
סיפור מאוד אמיתי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אני מצטערת שאני מעלה הרבה פרקים.
זה מעצבן, אבל אני כותבת אותם לעצמי.
תודה לכל מי שקורא... שזה אף אחד כמעט.
תודה רבה...
😞
YOU ARE READING
Misery.
Spiritualכואב לי לשמור הכל לעצמי... אין לי אף אחד. אני לבד, גם כשאני בקרבת אנשים. העיניים שלי מתמלאות בדמעות. הצילו. אני טובעת. בעצב של עצמי. זה לא סיפור עם עלילה. אלו רק המחשבות שלי. אני מחפשת עזרה לצאת מהשלב הדיכאוני הזה שאני נמצאת בו. תודה לכל מי שקורא, ו...
