איכס.
מה יצרת עכשיו?
אממ... זה סרטון לכבוד 300 רשומים.
זה זוועה, זה לא רעיון טוב. תמחקי.
אבל זה לכבוד-
לא אכפת לי! את גרועה, לא מקורית, גנבת רעיונות, שקרנית ומגעילה. תמחקי.
נחכה כמה ימים. ואז אולי נמחק.
יופי. אני אוהבת כשאת מוותרת. תוותרי עוד, זה מכער אותך עוד יותר. אני תמיד לצידך חמודה... תבכי זה ישחרר.
לא רוצה. אתמול היה לילה טוב בלעדייך. אני רוצה גם שהיום אני אלך לישון בראש נקי.
שיחררתי ממך קצת כי הגזמתי מאוד שלשום. ההתקף הזה באמת היה משהו מדהים, אומנות. איך שדמעותייך זלגו כמו מפל על הטלפון שלך, איך הידיים שלך רעדו בקצב מרתק ומהיר, איך שנשמת בשריקות כל כך מהר כמעט כמו הרעידות בידייך, איך שהחזה כאב ולחץ עלייך... לעולם לא אשכח את זה.
זה היה... מפחיד. חשבתי שאני הולכת למות. את יודעת כמה זה כאב? לא הצלחתי להחזיק את עצמי במשך איזה חצי שעה.
אהבתי את הכאב הזה. לא רציתי שזה יפסק. זוכרת איך שכמעט נפלת כשעמדת ליד החלון? זה היה מצחיק, נראית כל כך פתטית. למה סיפרת לאמא שלך? את בריאה לגמרי אין צורך ברופא.
יש. את בטח מתכננת התקף נוסף נכון?
ברור! נחכה שחברתך הכי טובה תסנן אותך עוד בגלל שאמא שלה לקחה לה את הטלפון. את לא שמה לב שחברותייך החדשות מתרחקות ממך? הבעיות שלך מפריעות לתפקוד היומיומי שלהן. תבכי!!!
דיי, תעזבי אותי!!!
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
התחלתי לדבר עם עצמי כמה דקות לפני שהתחלתי לכתוב פה כי היו כמה נושאים שממש הטרידו אותי ובלי לשים לב דיברתי בקול. התחלתי להתעצבן על הערוץ שלי ביוטיוב וקיבלתי תגובה:
"*בלבול לגבי הסרטון* אשמח אם תירשמי אליי ותעשי לייק ותראי את הסרט שעשיתי לא מזמן בלה בלה בלה בלה בלה"
כל כך הרבה כעס נאגר בי וכשקראתי את התגובה שרטתי את הכתפיים שלי ונהיו לי סימנים אדומים ששרפו מעט.
ראיתי את הסרט שעשיתי (הסרטון שמצורף) אחרי שהעלתי אותו... איכס!!!! זה כזה מזוויע ודוחה ואיכס פשוט!!!
באמת חשבתי שאוהב את זה אבל זה פשוט כזה דוחה שאני לא יכולה לראות יותר את הכותרת של הסרטון. איכס!!!
זה כזה מגעיל ולא מובן וכזה מבייש וכזה דוחה.
בזמן שהתעצבנתי על כל קהילת הסימס ביוטיוב, הרגשתי שהצלקת שלי ביד שורפת.
נזכרתי בחברות האלו... איכס. למה אני לא מוכנה להיפרד מהן לגמרי? הן שכחו ממני מזמן אז למה קשה לי להתמודד עם העובדה שהן לא חברות שלי יותר?
דיי!!!! איכס! הכל חוזר אליי.... כל הזכרונות.
לכו!!!
עכשיו גם הן ילכו.
מה הטעם בלנסות בכלל?
מבטיחים הבטחות ולא מקיימים.
"כשנסיים בית ספר וצבא נלך לאוניברסיטה ביחד, נטייל בעולם, נחייה ביחד עד שנמצא בעלים, נתפרסם ביחד, תצאו איתי לסיבובי הופעות. יהיה כיף! חברות לתמיד!"
שנה לאחר מכן-
"אני מצטערת שזה יצא ככה. הרבה השתנה. זה בגלל בתי הספר."
ומאז החבורה הזאת חיו באושר ועושר ושלי המסכנה התסגרה בתוך עצמה והתאבדה במחשבותיה.
הסוף.
תודה על הקריאה.
סיפור אמיתי.
YOU ARE READING
Misery.
Spiritualכואב לי לשמור הכל לעצמי... אין לי אף אחד. אני לבד, גם כשאני בקרבת אנשים. העיניים שלי מתמלאות בדמעות. הצילו. אני טובעת. בעצב של עצמי. זה לא סיפור עם עלילה. אלו רק המחשבות שלי. אני מחפשת עזרה לצאת מהשלב הדיכאוני הזה שאני נמצאת בו. תודה לכל מי שקורא, ו...
