Misery.

אכזבה

כמה אכזבה...
מחצית אחת הגרועות.
גם מבחינת ציונים וגם מבחינת ההרגשה הכללית.
אוףףףףף

מה בכלל באתי לבית ספר ברמה כזאת גבוהה?!
אני לא בנויה לזה...

אולי אני אעבור?
לא... מאוחר מידי.
אבל באלי לעוף מכאן וללמוד קרוב לבית.
אבל יש לי פה חברה ואני לא אנטוש אותה.

אבל ואבל ואבל אוףףףףףףף
נמאס לי.
תנו לי ללמוד ריקוד, נגינה, כתיבה יצירתית.
לא כימיה ומחשבים.
בבקשה... תרחמו עליי.
אתם הורגים אותי...

כל כך הרבה מספרים ואותיות שאני כבר מקבלת סחרחורת.
כל כך הרבה 80 ו60 ו70...
למזלי יש את מקצוע האנגלית שבו אני עוד איכשהו מוציאה 90+.

אבל זה לא עוזר.
הממוצע ירוד,
הנפש סובלת,
והמקום היחיד שבו אני לומדת ונהנית זה הסטודיו.

אני כל כך שמחה שלא עזבתי,
עכשיו זה המקום היחיד שבאלי להיות בו.
פשוט לרקוד בלי הפסקה...