Misery.

אנשים

אני מתלוננת שאני לבד, נכון?
לא רק שאני לא אוהבת להיות לבד, אני שונאת להיות ליד זרים. בעיקר ליד זרים והחברים שלהם.
אז איך אני אמורה להכיר אנשים חדשים?
אני לא.

אני שונאת שעות חלון שבהן אני לבד.
בעיקר כשאין איתי את מחברת השירים שלי.
אז במקום זה אני חופרת פה.
מקווה שאני לא מפריעה לכם.

אני לא רוצה לבכות בבית הספר.
דיי נו, דמעות תחזרו!
.
.
אוקיי אני בסדר.
השירים עוזרים לי.
אוקיי, אני נושמת...
אף אחד לא ראה.

לא שקרה משהו.
אבל אם הייתי מראה מה מתרחש אצלי בפנים...
היו לוקחים אותי לבית משוגעים.
אני כל כך מבולגנת!!!!

מזל שיש לי אוזניות שמתנתקות אותי מהרעש של השמחה שאנשים עושים פה.
צחקוקים, צעקות של שמחה, חברויות.

פאק פאק פאק פאק השיר הזה.
לאלא. בבקשה.
השיר הזה תמיד גורם לי לבכות.
טוב אסיח אותי מהמילים שלו.
.
.
.
המילים כאלה חזקות...
וואו טיילר... אתה מדהים...
.
.
.
התקרה כל כך מוזרה.
כאילו היא עשויה מחול.
כה חומה, כה אפרורית.
כה מחוספסת.

לא רציתי לבוא היום.
בעיקר לא אחרי אתמול...
השבוע הזה כמעט קשה כמו השבוע של השיבה.
רק שהמחשבות שלי דוקרות יותר והסביבה בבית פחות משפיעה.
.
.
.
אני לא רוצה שהם יבחינו בהתנהגות שלי.
אבל מצד שני, אני רוצה שישימו לב שקשה לי מאוד.
מאוד קשה.
.
.
.
אני רוצה שהם יבואו אליי ויגידו לי בפנים שאני חשובה להם.
Friend please, don't take your life away from me.
אני לא, טיילר. לא אקח את חיי.
תודה לך, טיילר ג'וזף.

אני חזקה...
עכשיו אני חזקה...
לא אבכה עכשיו...
היום רק התחיל...
.
.
.
הכל בסדר.
יהיה בסדר.
תודה, טיילר.
.
.
.
למה אני מצפה מאנשים לשים לב לבעיות שלי?!
אני בעצמי לא הייתי עוזרת, אני כזאת צבועה!
יואו!!!
כמה דפוק יכול בנאדם להיות?!!???
טמטום מהלך.
כישלון.
חולת נפש!!!!!!
משוגעת!!!!!
צבועה!!!!!

מפגרת.

תתאבדי.

תודה על הקריאה.
אתם יודעים שזה אמיתי. הלוואי וכל זה היה רק חלום רע...