זיכרונות רעים וזיכרונות טובים,
האם הם משהו המסמל חיים?
מדוע כל רגש מזכיר לנו זיכרון,
רגע שחווינו בעבר שנבלע בשיכחון.
האם זה אפשרי לדעת מה האחר חושב?
האם את כל החוויות שלהם הוא זוכר?
מדוע אינו מתקשר עימכם כמו אז,
בימים שבהם עוד נפגשתם מידי פעם.
הימים האלה נשכחו מזמן,
אין טעם לחזור בזמן.
כל מה שאפשר לעשות זה לקוות,
שתתראו בשמחות.
האם זה ייתכן שאדם זה מחק אתכם,
מחק אתכם מזיכונותיהם?
האם זה אפשרי שזיכרונכם מדוייק מידי,
שקשה לכם לומר להם "ביי"?
הרי יש סיבות, ויש עובדות,
לכל המעשים וכל העבירות.
אז מדוע הצביטה בלב כה חזקה,
כאילו מישהו מנפץ לכם את הנשמה?
שאלות אני שואלת,
תשובות איני מקבלת.
אשמח לאיזו תגובה או שתיים,
מכמה אנשים שלא ראיתי כמעט שנתיים.
YOU ARE READING
Misery.
Spiritualכואב לי לשמור הכל לעצמי... אין לי אף אחד. אני לבד, גם כשאני בקרבת אנשים. העיניים שלי מתמלאות בדמעות. הצילו. אני טובעת. בעצב של עצמי. זה לא סיפור עם עלילה. אלו רק המחשבות שלי. אני מחפשת עזרה לצאת מהשלב הדיכאוני הזה שאני נמצאת בו. תודה לכל מי שקורא, ו...
