Misery.

סיפורים שדומים לשלי

הרבה אנשים היו מעורבים בתאונות דרכים.
הרבה אנשים סובלים מחרדות למינהן.
הרבה אנשים מדוכאים מסיבות שונות.
אבל כולם סובלים יותר ממני.
אני בטוחה בזה.

אין לי סיבה להיות ככה- להם יש.
אנשים אחרים נהיים מדוכאים בגלל מאורעות שונים.
לי לא קרה שום דבר מיוחד.
ההורים לא הכו אותי, לא נעזבתי, לא התעללו בי.
אפשר לחשוב כבר מה קרה לי.
אז אוטו נדפק בי- ביל דיל!
אז חברים פגעו בי- וואו.

אנשים חזקים לא עושים את זה לעצמם.
אנשים חזקים מתמודדים עם הבעיות בשקט ולא הולכים לאנשים אחרים ומשלמים להם 350 ש"ח בחודש.
אנשים שקשה להם לא מתלוננים על כלום.
הם שותקים.

כי בכללי, הרי את מי זה מעניין?
וואו, אז מאז שאוטו נדפק בי אני לא יודעת מי אני. איזו סיבה לבכות! הפתטיות שורצת ממני.
חברה שסמכתי עליה שיקרה לי ועבדה עליי כל כך הרבה ועכשיו אני לא סומכת על אף אחד. כל כך מרגש!

אני חייבת לסתום ת'פה שלי ולהתמודד.

אז השם שלי כבר לא מרגיש שייך אליי.
אז הרגל שלי עדיין כואבת מיום התאונה.
אני חייבת להפסיק לשים לב לזה כי יש אנשים שמורעבים באפריקה, יש הומלסים שנדרסים יום-יום, יש אנשים שלא מסוגלים לזוז בגלל בעיות גנטיות.

ואני?!
חיה, נושמת, זזה, חושבת. הכל טוב ויפה.
מספיק כבר עם הטענות והבכי.

אבל כרגע לי קשה.
קשה לי לנשום, קשה לי לדבר.
קשה לי להוציא הכל ולשחרר.

כמעט 3 ימים ברצף אני מרגישה נעולה, אפילו הדמעות כבר לא יוצאות.
אין בי כוח, אין בי דבר.
אין בי כעס, אין בי רגש.
אין בי כלום יותר.

אני ריקה מרגשות, ריקה ממחשבות.
עד שהאוטובוס התחיל לעצור בחוזקה והזכרונות עלו.
עד שהמעלית נתקעה ורציתי לצאת כמה שיותר מהר.

הכל משתבש, והכל בבלאגן.
ואף אחד לא אוהב להיות לבד.
למה אף אחד לא יכול לקחת אותי הביתה?
קח את ידי, קח אותי למקום חדש.
(תרגום של חלק מהשיר I'm with you)

עזרו לי.
הצילו אותי.
אני כבר לא מסוגלת להתמודד לבד.