רק שלייי (vkook) (boy×boy)

-32-

הם הגיעו לבית חולים, הרופאים לקחו את גאנקוק במהירות לטיפול נמרץ.

טאהיונג הוסק וגימין חיכו בחוץ, טאהיונג התהלך מצד לצד כל שנייה.

"תשב! אתה מלחיץ אותי!" צעק גימין, הוא ניגב את דמעותיו במהירות.

הוא לא מאמין למה שקרה לחבר הכי טוב שלו, הוא האשים את עצמו..כי אם הוא לא היה מספר לו על העבודה שלו, גאנקוק בחיים לא היה נפגע!

"ג'ימי? אתה בוכה?..אל תבכה" אמר הוסק מחבק אותו חזק .

"זה בגללי.." אמר גימין מחזק את החיבוק של הוסק , "הכול בגללי..אני מצטער גאנקוק.." אמר גימין והתחיל לבכות יותר חזק .

"ג'ימי .. זאת ממש לא אשמתך אוקי? אתה לא ידעת שזה יקרה לו.." אמר הוסק מנסה לנחם אותו.

"אבל ידעתי! ידעתי שאם אני מספר לו על העבודה שלי אז הוא נתון בסכנה!" אמר גימין.

"אבל הוא לא היה נתון לסכנה! ג'ואנג סו רצה להרוג אותי בגלל מה שעשיתי לגאנקוק..הכדור פגע בטעות בגאנקוק.." אמר טאהיונג מתיישב ומסתכל על נקודה בריצפה.

"אני נשבע שאני אהרוג את ג'ואנג סו הזה!" אמר גימין עוצר את החיבוק שלו אם הוסק ומחבק את טאהיונג..הוא חשב שטאהיונג צריך את החיבוק הזה עכשיו.

"גימין..אני לא רוצה חיבוק.." אמר טאהיונג מסתכל על גימין , "אתה בטוח?" שאל גימין שדמעות עדין נופלות מעיניו.

טאהיונג חיבק אותו ישר והתחיל גם לבכות.. טאהיונג לא בכה מאז שאמו מתה.
הוא תמיד היה ניראה אדיש להכול .

- אחריי שעה וחצי-

הרופא יצא מהחדר של גאנקוק אם חיוך שהיה מרוח על פניו.

"ג'ון גאנקוק?" הוא קרא ושלושת הבנים קמו במהירות . "אייך הוא? הוא בסדר? קרה לו משהו? תדבר כבר!!" צעק טאהיונג שהוא לא ענה לו .

"היה קצת סיבוך בניתוח הזה וה-.." אמר הרופא נקטע על ידיי ידיו של טאהיונג שתפסו בחולצתו .

"אם קרה לו משהו אני נשבע לך שאתה חוזר לשם ועושה הכול כדיי להשיב אותו אליי! ואם לא אני נשבע שאני תולה אותך כאן על התיקרה!" אמר טאהיונג באיום.

"א-אבל..הוא בסדר.." אמר הרופא מפחד מהאיום של טאהיונג.

"מה?!" שאל טאהיונג .

"הוא הצליח לעבור את ה-הניתוח.." אמר הרופא .

טאהיונג חיבק אותו ישר ואמר "תודה! תודה! אתה הכי טוב!!" הוא שיחרר אותו ורץ לחדרו של גאנקוק .

הוא ראה אותו מחובר למכשירים האלה , והוא ישן..הוא ישן כמו מלאך.

הוסק וגימין נכנסו אחריו במהירות , טאהיונג הלך וישב לידו מלטף את פניו ומוציא אנחת הקלה גדולה .