רק שלייי (vkook) (boy×boy)

-66-

השעה הייתה 14:38 בצהוריים. וגאנקוק היה תקוע בחדר הסודי כבר מהבוקר.

הוא חייב למצוא קצה חוט. ייש לו כל מיניי השערות
אייך יכול להיות שטאהיונג מת אם אבא שלו בא אחריו לסין?
ואם הוא לא הלך אליו , למה הוא בכלל טס?
אולי אבא שלו רצה להרוג אותו?
אוליי גואנג-סו ואבא שלו עשו ברית בנייהם?
אבל למה שאבא שלו ירצה להרוג אותו?

״אווחח!״ התייאש גאנקוק מכל המחשבות שיש לו על הראש.

נשמעו דפיקות בדלת וגאנקוק יצא מהחדר הסודי והלך לפתוח.
הוא ראה בפתח את גימין .

״גימין!״ קרה גאנקוק וחיבק אותו במהירות . ״אל תדאג גאנקוקי זה יעבור..״ אמר גימין במטרה לנחם.

הם ניפרדו מהחיבוק וגימין נכנס לבית, הוא התקדם לכיוון הספות שבסלון ופתאום ראה חדר בתוך הקיר.

״מה זה?״ שאל גימין לא מבין, מבולבל.

גאנקוק שכח לסגור את הדלת! גימין לא יודע שגאנקוק רוצה לנקום באבא של טאהיונג, ועכשיו הוא ראה את החדר הסודי.

גימין נכנס לתוך החדר וראה שולחנות ארוכים שצמודים לקיר, כמה מחשבים עלייהם ובצד על הקיר תלויות תמונות של טאהיונג, מר קים, גואנג-סו , הוא בעצמו , וכל החבורה שלהם.

גאנקוק ניכנס אחריו במהרה ובלחץ. הוא לא סיפר לו כלום על כל זה.

״גאנקוק מה זה !?״ שאל גימין בכעס. זה היה ניראה שהוא רוצה להרוג את כולם.

גאנקוק נאנח, הןא כבר לא יכול להסתיר את זה, הוא חייב לספר לגימין.״ייש לך זמן? זה דיי ארוך..״ אמר גאנקוק משפיל את ראשו.

״כן! ייש לי את הפאקינג זמן שנידרש!״ הוא אמר בכעס .
״בוא נצא לסלון ואני אספר לך..״ אמר גאנקוק יוצא מהחדר הסודי שגימין אחריו.

גימין התיישב בספה מחכה לגאנקוק שיתחיל, וגאנקוק התחיל.
.
.
.
גאנקוק סיים לספר לגימין את כל הסיבות שלו להרוג את מר קים.
״רגע, אתה בכלל אהבת את טאהיונג?״ גימין שאל .

״כן, אני עדיין .״ הוא ענה.

״חתיכת שקרן! אם היית אוהב אותו לא היית רוצה להרוג את אבא שלו!״ צעק גימין בכעס.

״תקשיב גימין! אני עדיין אוהב את טאהיונג יותר מאת עצמי, אבל אם זה אומר לוותר על הנקמה של ההורים שלי והחבר הכי טוב שהיו לי, אז אני אלחם אפילו נגדו.״ אמר גאנקוק.

״ומה אם כל העיניין הזה שסיפרתי לך שאני רוצח שיכר והתנהגת כיאלו אתה הכי מפחד בעולם? למה זה היה?״ גימין מאוד נפגע מגאנקוק.

״אני לא יכולתי לחשוף את המשימה שלי, אני באמת לא ידעתי שאתה רוצח שכיר אז אני באמת הייתי בהלם, אבל אני גם מאוד פחדתי שאתה תעזוב אותי ותלך בגלל שאני מתכנן את הרצח של אחד מהחברים שלך..״ אמר גאנקןק מביט בגימין.

גימין משך את שיערו אחורה בכעס , הוא באמתת לא הבין מה קורה פו.

״למה לא סיפרת לי? אני לא החבר הכי טוב שלך ? ואם היית מספר לי אני הייתי עוזר לך גאנקוק ! אל תשכח אני רוצח!״

״אני באמת מצטער גימין..אתה כן החבר הכי טוב שלי...״ אמר גאנקוק הדמעות גבר חנקו את גרונו.

כבר כמה דקות עברו והיה שקט בנייהם.

״אתה ממשיך את התוכנית שלך למרות שטאהיונג מת?״ שאל גימין.
לאחר זמן של שקט.

״לא..אני עכשיו מחפש את טאהיונג..״

״מה מחפש? הוא מת גאנקוק, אתה לא יכול לחפש מת.״ אמר גימין .
״הוא לא מת!״ אמר במהירות גאנקוק , לא מוכן לקבל את המוות של טאהיונג.

״ולמה אתה חושב שהוא לא מת? ייש לך משהו שמוכיח את זה?״

״לא..אבל זה באמת נשמע לך הגיוני שטאהיונג מת?״ שאל גאנקוק.

״כן! גאנקוק בניי אדם תמיד מתים מתיישהו.״ צעק גימין .

״הוסק אמר לי שאחד מאלה שבאו מהקרב סיפרו לו שהוא קיבל ירייה בכתף ושהוא הסתובב לירות בו אז הוא פיספס את ירייה ואז ירו לו בראש, זה נשמע לך הגיוני?״ שאל גאנגוק

״הוסק לא סיפר לי אתה מה שהיה, אבל זה באמת לא נשמע הגיוני..טאהיונג בחיים לא היה מפספס ירייה הוא יותר מידי טוב בזה.״ אמר גימין מסכים איתו.

״הלכת להוסק בכלל?״ שאל גאנקוק .

״כן אבל ייש אייזה מישהו שנידבק אליו שלא נותן לנו להיות לבד.״ אמר גימין במירמור

״סוקגין?״ שאל גאנקוק, ״לא , ייש עוד אחד עם שיער שחור נמוך מהשניים האחרים..״ ענה גימין, מתאר את הבן אדם.

״באק היון.״ אמר גאנקוק מבין מי זה.

״כן. הוא״ אמר גימין. ״אני עדיין לא סולח לך שלא סיפרת לי.״ הוסיף.

״כן..זה מגיע לי..״ אמר גאנקוק מוריד את הראש.

״אבל אם אתה צריך עזרה בלמצוא את אאהיונג, אני יעזור לך.״ אמר גימין, גאנקוק הרים את ראשו בחיוך .

״תודה היונג !״

Love you
♥️♥️😍

!?״