𝐂𝐡𝐚𝐩𝐭𝐞𝐫 6

2.9K 99 17
                                    

המשמרת שלי התחילה לפני שעה ועד אותו הרגע לא הגיעו יותר מידי לקוחות.
התחרטתי על כך ששכבתי עם פארקר רק בגלל סיבה אחת: פחדתי שיחשוב שאני בחורה זולה.
לא.
תיקון: פחדתי שאראה כמו בחורה זולה.

משום מה הרצון לשכב איתו גבר עלי אמש ולא יכולתי להילחם ביצריי יותר. רציתי אותו בתוכי.
העניין שעליו התחרטתי גם על כך שיזכיר לי את הרגע ההוא כדי לרדת עליי או כדי לשמור על תשומת הלב שלי עליו, הייתה אמת לאמיתה, אבל ההרגשה שאני זולה גברה על כך.

מספר גברים בחליפות שלושה חלקים נכנסו אל הבר כשבידיהם אקדחים בכל יש, כלומר לפחות שמונה אקדחים.
נם החלו לירות לכל עבר ואני התקופפתי בזכות בן שמשך אותי מתחת לבר.

הטלפון שלי רטט אחרי שקיבלתי הודעה והצצתי בה במהירות.
'תצאי יחד עם מי שאיתך דרך היציאה האחורית. עכשיו!'
פארקר.

'למה אתה דואג לי?'
שאלתי כי זה סקרן אותי יותר מכל דבר אחר.

'זה לא הזמן לשאלות ניקה. תצאו עכשיו!'
ענה לי ואני משכתי את בן יחד איתי אל מחוץ למועדון.
בדרך הוא נורה בכתפו והאשמה כרסמה את עצמותיי.
ברגע שיצאנו החוצה, בן הצמיד את עצמו אל הקיר והחל לנשום בכבדות.

"בן?" קראתי לו בדמעות והוא הניד את ראשו.
"שלא תעזי להאשים את עצמך." הזהיר אותי בקול תקיף ושקט. "אם היינו נשארים שם היינו מתים ישר." הוסיף ואני הנדתי את ראשי ולחצתי על כתפו בחוזקה.

"תחזיק מעמד בסדר?" ביקשתי ממנו והוא הנהן בראשו. אחיו של פארקר הגיע אלינו בריצה ואני הבטתי בו בדמעות. "אתה יכול לעזור לו?" שאלתי ורעד והוא הנהן לחיוב.
"תזוזי, אני אקח אותו לרופא שלנו." אמר ואני הלכתי אחורה ונתתי לאחיו של פארקר לקחת את בן איתו.
"רגע!" עצרתי אותו וההוא הסתובב אליי.
"קאי," הציג את עצמו אחרי שלא היה בטוח אם אני יודעת את שמו.
"תוכל בבקשה לעדכן אותי אחר כך בהאם הוא בסדר?" ביקשתי ממנו והוא הנהן בראשו והתקדם לרכבו.

פארקר הגיע אליי בריצה וגופו מוכתם בדם.
"מה קרה? את בסדר?" שאל ואני הנהנתי בראשו.
"אל תשאלי אותי עכשיו שאלות שלא אענה עליהן, תבואי איתי." ביקש ואחז בידי הרועדת ומשך איתו אל רכבו.

"ייקח לבר להיות משופץ עד שלושה ימים. עד אז את יכולה לעשות מה שתרצי." הודיע לי פארקר ונסע בדרך שלא הייתה לבית שלי. כנראה שהוא לקח אותי אליו משום מה.
"בסדר." עניתי בשקט ולא הפסקתי לחשוב על בן.
"מה יש? ושל מי הדם שעל הידיים שלך?" שאל אחרי שהפנה את מבטי אליי לכמה רגעים בודדים.

"החבר הכי טוב שלי. אחיך לקח אותו." עניתי לשאלתו והמשכתי לבהות בכביש שלפנינו.
"הוא יהיה בסדר.." ניסה להרגיע אותי פארקר ואני נשפתי בכבדות.
"אתה יכול לעצור רגע בצד?" ביקשתי אחרי שהרגשתי צורך חזק לצאת ולנשום אחרת אחנק.
פארק עצר בשול הכביש ואני יצאתי מרכבו והתחלתי להתנשם במהירות מרגישה את העולם עומד לקרוס עליי.

𝗛𝗲𝗿 𝗗𝗲𝘃𝗶𝗹Where stories live. Discover now