חודש נובמבר
יום השנה למותו של אבי הגיע ואני הרגשתי את המועקה בגרוני ובכל רחבי גופי כמו בכל שנה.
פארקר היה עסוק יחד על קאי בתכנון מבצע נקמה נגד הרוסים וריילי הייתה עם משפחתה באיזה טיול של שלושה ימים, לכן הייתי לגמרי לבדי.
דבר שמאוד אהבתי בעיקר ביום כזה.נכנסתי לאחד מחדרי האחסון והוצאתי את האלבום תמונות שלי ושל אבי.
התיישבתי על הרצפה הקרה תוך כדי התעלמות מכך ופתחתי אותו.דפדפתי בין התמונות הרבות והלא מספיקות שהיו באלבום ונזכרתי בכל רגע מאחורי התמונות.
אפילו בגיל הכי קטן שיכול להיות, כאילו המוח שלי ידע מההתחלה שיקרה משהו ולכן הוא חרט כל זיכרון בתוכו.דמעות קלות של אושר, עצב וגעגוע זרמו במורד לחיי ואני אפילו לא שמתי לב לכך, עד שהן הגיעו אל הצלופן הקל שעטף כל תמונה באלבום.
ניגבתי אותן בעדינות ולאחר שסיימתי לראות את כל התמונות באלבום, עד התמונה האחרונה שלי עם אבי דקות ספורות לפני מותו, החזרתי את האלבום למקום ויצאתי מחדר האחסון.
נשמתי בכבדות קלה וירדתי אל הסלון תוך כדי שניגבתי את שאריות הדמעות שעוד נשארו על לחיי.
הכנתי לעצמי קפה והתיישבתי בבריכה הסגורה קרוב לחלון כדי לצפות בגשם שירד בחוזקה ובמהירות מחוץ לבית.ברקים הבהבו בשמיים ורעמים חזקים הרעידו את הארץ בזמן שאני הסתכלתי על הכל בשלווה מלאה עם כוס קפה בין הידיים.
לאחר כשעתיים אכלתי פסטה ברוטב עגבניות וחתיכות של נקניקיות יחד איתה, עליתי לחדר הקינה והתלבשתי בבגדים חמים.
כשהייתי מוכנה לצאת כבר, הרגשתי בחילה חזקה נעצרת בגרוני ולכן הלכתי בזריזות אל השירותים והקאתי את תכולת בטני במהירות.
ישבתי כמה דקות על הרצפה כדי לא להתעלף או ששום דבר לא יקרה ליתר ביטחון ולאחר זאת קמתי על רגליי, צחצחתי את שיניי וגרגרתי מים בפי כדי לנקות את שאריות הקיא מפי.יצאתי מהבית מבלי להודיע לאף אחד כי פארקר כבר ידע שאני יוצאת לבית הקברות היום ולמרותש רצה שאצא עם שומר, לא לקחתי אחד כזה איתי.
נכנסתי לרכב ונסעתי לבית קברות בזמן שמוזיקה שקטה ואיטית התנגנה ברחבי הרכב.כשהגעתי לבית הקברות לא חשבתי יותר מידי לפני שיצאתי מהרכב בזמן שהגשם עוד ירד במהירות והתקדמתי אל עבר קברו של אבי כאילו על אוטומט.
התיישבתי על האדמה הקרה והרטובה וחייכתי חיוך קטן.
עקב הגשם, הקבר היה נקי והכיתוב שהיה עליו היה ברור.
לקבר של אבי דאגו הוריו, סבא וסבתא שלי שנפטרו לא הרבה זמן לאחר אבי ממער ודיכאון.
אם לא הם, הוא לא היה קבור באדמה, או אפשהו בכלל כי את אמא שלי זה לא עניין ובטח לא את הבן זונה שהייתה איתו.
YOU ARE READING
𝗛𝗲𝗿 𝗗𝗲𝘃𝗶𝗹
Roman d'amourהוא השטן בהתגלמותו. הדבר היחיד שעובר לו בראש זה המאפיה שברשותו, והבחורות שבין רגליהן יעבור בלילה באגרסיביות שבה אין אפילו לא שבריר של רחמים. הקרירות שלו, האדישות, חוסר ההתחשבות והחוכמה שלו הם אלה שגרמו לו להיות מי שהוא. השטן של לוס אנג'לס, פארקר מור...