𝗛𝗲𝗿 𝗗𝗲𝘃𝗶𝗹

𝐂𝐡𝐚𝐩𝐭𝐞𝐫 16

הרעיון הכי מופרח שהיה יכול להיות לניקה, יצא מפיה יום למחרת.
"תהרגי אותי אני לא יודע למה את כל כך לחוצה על לשטוף את הדירה שלך מהדם של עצמך." אמרתי לה אחרי שסגרתי את דלת הרכב, נעלתי אותו והרמתי אותה על ידיי.

"כי אני לא מתה על המחשבה של זה וגם כי זאת לא הדירה שלי. לא יהיה לי כסף לשלם על צבע לקיר." אמרה ואני נאנחתי ועליתי יחד איתה אל הדירה שלה.
"למה אין לכם פה מעלית לעזאזל?" שאלתי והיא גיחכה.

פתחתי את דלת ביתה והנחתי אותה על הרצפה.
הסתכלתי על כל הדירה שלה והייתי בהלם מוחלט. הקיר היה מלא בדם, הרצפה שצמודה אליו גם כן.
הזכוכיות מחלקו השני של הבקבוק היו מפוזרים על הרצפה וריח של אלכוהול וסמים עמד בדירה.

ניקה צלעה אל החלונות ופתחה את כולם כדי לאוורר את הדירה. היא התקדמה אל עבר חדרה ואני הלכתי אחריה מבלי לומר שום דבר.

"מה יש בחדר הזה?" שאלתי והיא הפנתה את מבטה אליי לפני שנכנסה יותר עמוק לחדרה. "סתם דברים שלי, אתה יכול להיכנס." אמרה ואני לא חיכיתי יותר מידי זמן עד שפתחתי את הדלת ונכנסתי אל החדר.

למרות שכמעט ולא נעשה בו שימוש, לא היה בו אבק כמעט בכלל. רק שכבה דקה שהייתה "טרייה".
התקדמתי אל עבר הארון והוצאתי ממנו אלבום בצבע שחור שמשך את תשומת ליבי.

פתחתי אותו ואלפי תמונות של ניקה בתור ילדה קטנה הופיעו לעיניי. היא הייתה לצד גבר שככל הנראה היה אביה והחיוך שהיה על פנייה.... הוא היה אמיתי כל כך. טהור כל כך.
נסיכה אמיתית שהייתה עטופה בגיבור חייה.

האלבום נעצר ביום הולדת שמונה של ניקה.
שבע עשרה בינואר, אלפיים ואחת.
התמונה האחרונה שהייתה לה עם אביה, או לפחות התמונה האחרונה שהייתה באלבום.
החדר היה מקושט בבלונים רבים, השולחן היה ערוך עם עוגה וחטיפים שונים, והטלוויזיה הישנה שידרה איזה תוכנית הזויה.
אבל זה לא מה שהיה מעניין. הדבר הכי יפה בתמונה הייתה ניקה. עם החיוך היפיפה שלה והתקופה האחרונה שבה הייתה ללא אף צלקת.
רק חיוך ואושר.

נאנחתי בייאוש ובכעס על אמא שלה ואליו המזדיין שנשרף בגיהינום יחד עם עוד אלפי אנשים שונים.
הנחתי את האלבום בחזרה במקום והלכתי אל הסלון שם ראיתי את ניקה מנקה את הקיר כשרגלה השמאלית הושטה אל עבר המסדרות ועל הרגלה השנייה החזיקה את משקל גופה.
היא הורידה את הדם מהקיר ולאט לאט הוא ירד.

"את רוצה שאטאטא את הרצפה?" שאלתי אותה והיא הרימה את פניה אליי והנהנה קלות.
לקחתי את המטאטא וטיטאתי את כל הזכוכיות והלכלוך הקטן שהיה על הרצפה.

לאחר חצי שעה שבה ניקה סיימה לנקות את הקיר ואני טיטאתי וניקיתי את הרצפה, ניקה לקחה איתה כמה בגדים ונסעה בחזרה אליי הביתה.

"אני בטוח לא מפריעה לך כאן?" שאלה בלחץ מועט ואני הנדתי לשלילה וצקצקתי בלשוני בפעם האלף. "תפסיקי לשאול את זה כבר. עניתי לך והייתי כן איתך." אמרתי לה והיא הנהנה בראשה ונשקה לשפתיי בעדינות.