כעבור חודשיים
עברו חודשיים והקשר של קאי ושרלוט לא נראה בדרך לפירוק אלא להפך.
השנאה אליי גברה והמצב הנפשי שלי התדרדר פעם נוספת.
השקרים האינסופיים שסיפרתי לפארקר נאגרים יותר ויותר ואני מרגישה שאני אתפוצץ בקרוב. קשה לי עם זה שאני משקרת לו, אבל גם אין לי ברירה אחרת כי הבלגן שיבוא לאחר מכן יהיה מזעזע.
בשבועיים האחרונים השאלה החוזרת של פארקר הייתה "את רעבה?" ועליה תמיד עניתי שכבר אכלתי בזמן שלא היה בבית למרות שזה היה שקר מוחלט.
לא אכלתי כמו שצריך שבועיים כי לא הייתי מסוגלת. פחדתי בבית של עצמי.
הייתי מותקפת משני כיוונים ולעמוד משניהם הייתה משימה בלתי אפשרית בשבילי.
קאי ושרלוט שוב התחילו לבוא אלינו הביתה וזה חרפן אותי בכל דרך אפשרית.
גם כשפארקר לא נמצא הם נמצאים וזה מה שגורם לי בעיקר להסתגר בחדר ולא לאכול שום דבר.
פארקר לא רואה אם אני משקרת לו או לא ולכן זה מקל עליי באיזשהו מקום. הדבר האחרון שהוא צריך על הראש זה דאגה מוגברת אליי.
ירדתי במשקל שוב וזה נראה מעט לעין, אבל לא יותר מידי וזה מקל כל כך.
"היום בערב אנחנו אוכלים אצלנו ארוחת ערב עם קאי ושרלוט." אמר פארקר לאחר שהגיע במפתיע באמצע היום. נאנחתי בייאוש והנהנתי בראשי.
"הכל בסדר פרינצססה? את נראית מאוד עצובה ומדוכאת." שאל פארקר ואני הנחתי את הספר שקראתי בצד.
"אני בסדר, סתם אין לי כוח אליהם. הם נמצאים פה יותר מידי וזה גורם לי להרגיש לא בנוח מכל בחינה אפשרית." עניתי לשאלתו והוא התיישב לידי על המיטה ומשך לעברו.
"אני מצטער שאת מרגישה ככה במקום שאמור להיות הבית שלך והמקום הנוח שלך. אני אנסה לדבר על זה עם קאי." אמר וזה הפך לי את כל הגוף מרוב לחץ.
"לא צריך, אני אדבר איתו על זה או משהו." אמרתי לפארקר ברוגע למרות שהייתי בלחץ אטומי.
הוא נאנח ונשק לראשי בעדינות. "אני היום עובד בבית, אם תצטרכי משהו אני במשרד שלי." אמר ואני הנהנתי בראשי.
לאחר שפארקר יצא מהחדר נאנחתי בייאוש ובעייפות.
קמתי מהמיטה ונכנסתי אל חדר האמבטיה. הרמתי את חולצתי וברגע שראיתי איך הבטן שלי התכווצה נשכתי את שפתי התחתונה ועצרתי את הדמעות שרצו לזלוג.
"לכו קיבינימט." מלמלתי ויצאתי מחדר האמבטיה ולאחר מכן מהחדר. ירדתי אל המטבח והכנתי לעצמי צלחת מלאה באוכל טעים שהכינה עוזרת הבית של פארקר והתעלמתי מקיומם של קאי ושרלוט ששוב פעם התפרסו על הסלון כאילו היה שלהם.
התיישבתי לאכול בשולחן האוכל ובכל רגע שבו עוזרת הבית משכה אותי לשיחה ועזרה לי להסיח את דעתי, הרצון שלי לקום, לחבק ולנשק אותה חזק גבר.
"תודה." לחשתי לה בחיוך אחרי שסיימתי לאכול והנחתי את הצלחת בכיור.
"תתעלמי מהם. את מלכה וזה מה שאת צריכה לזכור לנצח." אמרה לי ונשקה לראשי.
עטפתי את זרועותיי סביבה וחום גופה היה נעים כל כך. תחושה אימהית שמעולם לא יצא לי לחוות בחיי.
YOU ARE READING
𝗛𝗲𝗿 𝗗𝗲𝘃𝗶𝗹
Romanceהוא השטן בהתגלמותו. הדבר היחיד שעובר לו בראש זה המאפיה שברשותו, והבחורות שבין רגליהן יעבור בלילה באגרסיביות שבה אין אפילו לא שבריר של רחמים. הקרירות שלו, האדישות, חוסר ההתחשבות והחוכמה שלו הם אלה שגרמו לו להיות מי שהוא. השטן של לוס אנג'לס, פארקר מור...
