𝗛𝗲𝗿 𝗗𝗲𝘃𝗶𝗹

𝐂𝐡𝐚𝐩𝐭𝐞𝐫 7

לאחר שקאי התקשר אליי והודיע לי שבן, החבר הכי טוב של ניקה בסדר גמור, הודעתי לה על כך והיא אוטומטית חזרה לנשום בקלות. כל הכובד שישב עליה בנושא הזה נפלה ממנה כמו אבן כבדה.

היא המשיכה לאכול כמו לביאה לוחמת ולהנות מהסדרה ששמתי בטלוויזיה. סדרה שידעתי שהיא אוהבת אחרי שעקבתי אחריה עוד קצת.

לקראת שתיים לפנות בוקר, ניקה נרדמה על הספה שלי ואני סידרתי את כל הלכלוך שהיה בסלון עקב הזמנת האוכל ממקדונלדס ולאחר שפיניתי הכל, הרמתי אותה על ידיי והשכבתי אותה במיטתי מתחת לשמיכה החמה.

השארתי אותה בחדרי בזמן שהתקלחתי וצחצחתי את שיניי. נשכבתי לידה אחרי שהייתי לבוש ומוכן לשינה ופניתי עם גבי אליה כדי לתת לה את המרחב שהייתה זקוקה לו.

היא לא נראית כמו אחת שעברה את מה שעברה.
האונס שסיפרה לי עליו במשפטים קצרים והבעיה שלה עם אוכל שאני בטוחה שלא יסתיימו בקלות כי זה פשוט טוב מידי בכדי לקרות, הם לא הדברים היחידים שרודפים אותה במחשבות.
הצלקות שלה ברחבי הגב והגוף כולו, הם עוד דבר שלא יתן לה מנוחה לעולם.
אלא אם תחליט להילחם בעולם עם השיניים בנוגע לדברים האלה בנוסף לכךשנלחמת על חייה בכל יום ויום שעובר.

אף פעם לא דאגתי לאף אחד ואני לא יודע איך לעשות זאת. קאי היה זקוק לעזרתי המועטת ואת השאר הצליח לעשות לבד עד שהגיע לפסגה יחד איתי, אבל בשביל לוודא שהבחורה שהייתה לצידי במיטה תהיה בסדר, הייתי מוכן לעשות הכל.

הקרבה אליה הייתה זרה לי.
משהו שמעולם לא חוויתי.
משהו שהתרחקתי ממנו מאז ומעולם, אבל לרגע החלטתי לוותר ולתת לעצמי להימשך אליה.
אולי זה יהיה שווה משהו.

-

נקודת מבט ניקה- יומיים לאחר מכן

עברו יומיים מאז שבן נורה ונשארתי לישון אצל פארקר ללילה. מאז כבר חזרתי הביתה וניסיתי לחיות בשלווה, לעשות את מה שפארקר אמר לי והוא גם להתמקד בלאכול ולהנות מכך וגם ללכת לחדר כושר רק למטרה של לעצב את גופי ולא בכדי לרדת במשקל.
ידעתי שאני לא זקוקה לרדת יותר במשקל, אבל היו פשוט רגעים שבהם לא הצלחתי להפסיק לרדת בו.

הבר היה אמור להיות מוכן לפתיחה מחר בבוקר והמשמרת שלי הייתה בערב, ככה שיכולתי לנצל את כל היום עד הסוף ולעשות בו כל מה שרק רציתי.
אכלתי, הלכתי לחדר כושר, ניקיתי את הבית, שמתי שירים על ווליום גבוה יחסית ונהנתי מהשלווה.
התקשרתי לבן לשאול לשלומו ולאחר שהודיע לי שהוא בסדר ויחזור לעבודה בעוד כמה ימים, נתתי לו לחזור לנוח והמשכתי בצפייה בטלוויזיה.

השאלה על למה פארקר דאג לי כל כך כשירו על הבר וכשהייתי אצלו וסיפרתי לו על עוד אחת מבעיותיי בחיים, לא עזבה אותי.
ידעתי שלא יענה לי.
ואם יענה לי תשובתו תהיה שאינו יודע למה עשה זאת.