𝗛𝗲𝗿 𝗗𝗲𝘃𝗶𝗹

𝐂𝐡𝐚𝐩𝐭𝐞𝐫 29

חזרנו אל הבית שלנו לפני כיומיים.
פארקר נשאר בבית לכמה ימים עד שהפציעה שלו תחלים מעט והוא יוכל לזוז בלי לגנוח בכאב.

קאי היה איתי כל הזמן כדי לוודא שאני מסתדרת עם פארקר כאילו היה בספק שאצליח לטפל בו ולעזור לו בדברים בסיסיים.

"אז השלמתם?" שאל פארקר לאחר שהתיישב על הספה עם כוס קפה שחור בידיו.
"השלמנו." אמרתי וחייכתי חיוך קטן אל עבר קאי. רגע לפני שהעפתי עליו כרית כמובן.
"חמור." אמרתי והוא הרים את גבותיו בפליאה ורגע לאחר מכן החזיר את הכרית לעברי בפצצה חזקה בהרבה יותר.
"היי!" אמרתי ולפני שהספקתי להבין קאי היה מעליי עם כל משקל גופו ועצר מעט את נשימתי ואת האופציה שלי לשאוף אוויר.

"רד ממני!" צעקתי והוא סתם את פי ועם ידו השנייה ניסה לדגדג אותי.
"אני לא רגישה!" צעקתי לידו והוא ירד ממני וחשב על משהו.
כמה רגעים אחריי כבר הייתי בין ידיו והוא העיף אותי אל הג'קוזי שלמזלי ולמזלו היה מרווח ולכן לא היה כואב ליפול לתוכו.

יצאתי מהג'קוזי והתקדמתי אל עבר קאי שעמד לא רחוק מהבריכה. בעיקרון תכננתי להעיף לו סטירה, בסוף העפתי אותו אל הבריכה.
"תעשה חיים." אמרתי ונכנסתי חזרה לתוך הבית. פארקר נקרע מצחוק וקאי תכנן נקמה.
עליתי בזריזות ובזהירות אל חדר השינה שלי ושל פארקר ולאחר שנכנסתי, נעלתי את הדלת.
הוצאתי פיג'מה נקייה ויבשה ונכנבתי להתקלח.
התנגבתי והתלבשתי, ירדתי חזרה אל הסלון וקאי שהלך הביתה להחליף בגדים חזר גם אחרי משהו כמו חצי שעה.

"מה דעתך שאני אכין לך עוגה ובכך נעשה הפסקת אש?" עצרתי אותו לפני שעשה עוד משהו מטומטם.
קאי הסכים לעוגה ואני קמתי להכין אותה.
הוא ישב לי על הוריד כל הזמן ופארקר צפה בהכל כמו במופע סטנדאפ.
ברגע שהעוגה נאפתה וקאי התחיל לזלול אותה כמו ילד קטן. התיישבתי על הספה בייאוש ולאחר כמה דקות הנחתי את ראשי על רגליו של פארקר והוא שיחק בשיערי בעדינות וברכות משגעת.

לאחר כחצי שעה קאי חזר לביתו ואני המשכתי לשכב על רגליו של פארקר עד שנרדמתי והרגשתי מוגנת יותר מאי פעם.

-

ראשי הסתחרר, בטני התהפכה בסערה והרגשתי את עצמי בועטת לכל כיוון אפשרי.
הסיוטים חזרו אליי ברגע והשקט שהיה לי מהם נעלם בן רגע.

פקחתי את עיניי בבהלה רגע לפני ששוחזר לילה נוסף שבו אליו נגע בי.
הייתי מכוסה בזיעה קרה, גופי בער מחום ופארקר לא היה במיטה.
התנשפתי כמה דקות עד שנרגעתי וקמתי מהמיטה.
יצאתי מחדר השינה והתקדמתי אל עבר משרדו של פארקר, אבל הוא היה ריק.
ירדתי אל הסלון וגם שם לא היה אף אחד, ואז יצאתי אל הגינה.

פארקר ישב על אחד הכיסאות עם סיגרייה בין שתי שפתיו ובקבוק וודקה חצי גמור לידו.

"היי..." אמרתי בלחש והוא הרים את מבטו אליי בבלבול.
"למה את לא ישנה?" שאל לאחר שנשף את העשן החוצה והחזיק את הסיגריה בידו.
"אותה שאלה מופנת אלייך." אמרתי והתיישבתי בכיסא שמולו והוא כיבה את הסיגריה שלא הייתה אפילו חצי גמורה.