הימים הלכו ועברו במהירות.
אני חשבתי שלשבת בגינה עם כוס קפה קר בין הידיים רק יציין את זה שהיום התחיל וימשיך להיות נהדר.
אבל הו כמה שטעיתי.
שיחה אחת הייתה מספיקה כדי להרוס אותו.
השעה הייתה אחת עשרה שלושים ושבע.
השלושה עשר ביולי אלפיים ותשע עשרה.
"היי קייסי. איך את?" עניתי מעט מופתעת מכך שהתקשרה אליי כיוון שזה כמעט ולא קרה.
כן היינו ביחסים טובים בגלל שהייתה בזוגיות על החבר הכי טוב שלי, אך לא יותר מכך.
היא משכה באפה וזה גרם לי להתרומם מהכיסא בחשש. "מה קרה?" שאלתי ונכנסתי אל תוך הבית.
נעמדתי באמצע החדר וחיכיתי לתשובה ממנה.
"ניקה..." היא לחשה את השם שלי עם גרון חנוק מדמעות.
"בן... הוא.." היא נשפה בכבדות ולא הצליחה לדבר. משהו קרה. משהו רע מאוד קרה.
"הוא בבית חולים. גוסס." אמרה והכוס שהייתה בידי התנתקה ממנה והתנפצה על הרצפה. אלפי רסיסים שהתפזרו בחדר כמו הלב שלי.
קפאתי במקום.
לא הצלחתי לזוז. לא רציתי לזוז.
"את בבית חולים?" היו המילים היחידות שיצאו ממני.
היא השיבה לי בחיוב ולאחר מכן עליתי אל חדר השינה והתלבשתי במהירות.
כשירדתי עוזרת הבית כבר ניקתה את הזכוכיות. התנצלתי בפניה והיא רק חייכה לי בתגובה וחזרה לשאר המטלות שלה.
הנסיעה לבית החולים הייתה מאוד מהירה בהתחשב בעובדה שנהגתי כמו משוגעת לשם.
כשהגעתי הרגשתי את הרעידות מתחילות להתשתלט עליי.
פחדתי.
פחדתי לראות אותו במצב הכי נמוך שאפשר.
במצב שממנו אותי אין דרך חזרה.
ברגע שראתה אותי קייסי, היא קמה מהספסל והסתכלה עליי מלאה בדמעות.
הנדתי בראשי בזמן שהדמעות שלי הציפו גם אותי והתפרצתי אל חדרי של בן.
המכשירים היו מחוברים אליו והוא בקושי פקח את עיניו.
התקדמתי לעברו עם סערת רגשות גדולה.
חיבקתי אותו בחוזקה ונתתי לדמעות שלי להרטיב אותו במהירות.
הוא לחש לי באוזן 'שששש' בשקט במטרה להרגיע אותי, אך שום דבר לא הרגיע או ירגיע אותי.
הוא עומד למות.
כולם יודעים את זה.
"מה קרה? איך זה קרה?" שאלתי והוא הביט בי בעיניים אשמות ומלאות חרטה.
"גילו לי סרטן לפני משהו כמו חצי שנה, אולי יותר. במקום ללכת לטיפולים הסתרתי את זה מכולם, הכחשתי בעצמי כדי לא לפתח ציפיות שלמרות הטיפולים אוכל לשרוד והמשכתי לחיות כאילו כל יום הוא היום האחרון." סיפר לי והרגשתי דה ז'וו מציף אותי במכה אחת.
"מטומטם." אמרתי לו ברצינות והוא הנהן בראשו בעדינות כל כך כבדה שההנהון שלו כמעט ולא היה נראה לעין.
"זה היה אחרי שירו בי במועדון." אמר לי ואני נאנחתי וכיסיתי את פניי כדי להסתיר את הבכי שהציף אותי ברגע.
"הגידול התפשט מהר מאוד ובגלל זה אני פה עכשיו, בין חיים למוות." אמר ואני לא הייתי מסוגלת להסתכל עליו.
YOU ARE READING
𝗛𝗲𝗿 𝗗𝗲𝘃𝗶𝗹
Romanceהוא השטן בהתגלמותו. הדבר היחיד שעובר לו בראש זה המאפיה שברשותו, והבחורות שבין רגליהן יעבור בלילה באגרסיביות שבה אין אפילו לא שבריר של רחמים. הקרירות שלו, האדישות, חוסר ההתחשבות והחוכמה שלו הם אלה שגרמו לו להיות מי שהוא. השטן של לוס אנג'לס, פארקר מור...
