הלוויה של בן הייתה קשה.
קייסי ואני היינו אחת ליד השנייה, העברנו חוויות ולאחר שיצאנו מבית הקברות ידענו שזאת כנראה הפעם האחרונה שנפגש במכוון אם בכלל.
היא תכננה לעזוב את העיר ולהתחיל את חייה מחדש בניו יורק או בקליפורניה בעוד שאני לא תכננתי לזוז לשום מקום. לא לאותו רגע לפחות.
את היום העברתי עם קאי שניסה לגרום לחיוך לעלות על פניי וזה הצליח לו במעט ועם פארקר שלא נגע בי יותר מידי, אך כן היה לצידי בכל רגע נתון ותמך בי בלי סוף.
לא בכיתי יותר.
לא הייתי מסוגלת וידעתי שבן מסתכל עליי מלמעלה ורוצה לבעוט בי על זה שבכיתי שלושה ימים רצוף עד לאותו היום.
הפחד שאאבד את פארקר או את קאי, הוא היה זה שלא נתן לי מנוחה.
זה היה משהו שפחדתי בכל עמקי נשמתי שיהפוך לאמיתי.
אם אחד מהם ילך גם כן, אני חושבת שלא אעמוד בזה יותר.
לא עוד.
"על מה את חושבת?" שאל אותי פארקר ברכות לאחר שנכנס אל חדר השינה שלנו.
"על הכל בערך." אמרתי בחיוך קטן ובכנות והוא התיישב לא רחוק ממני ומשך אל עבר גופו.
ידיו עטפו אותי בחמימות שגרמה לי להרגיש כאילו הבית האמיתי שלי הוא לא מבנה, אלא פארקר עצמו.
"אני יודע ממה את מפחדת." אמר ואני נאנחתי בעייפות קלה. "אני בחיים לא אעזוב אותך. אעשה הכל כדי להגן עליי. עלייך. על האידיוט שאני חולק איתו די.אן.איי." אמר כאילו קרא את כל מה שחשבתי עליו באותו הרגע.
"אני אוהבת אותך." אמרתי לו בשקט כי הייתי עייפה מהמון דברים. לא הצלחתי להרים את הקול שלי יותר מזה.
"גם אני אותך פרינצסה." הישב לי בחיוך ונשק לשפתיי בעדינות. "אוהב אותך כמו שלא אהבתי אף אחד מעולם." הוסיף ואני חייכתי לעברו בזין שראשי היה מונח על בית חזהו ודפיקות ליבו היו מתחת לאוזני.
-
כעבור שבועיים
"קאי תוריד את החתול המסכן לאדמה!" צעקתי עליו אחריו שתפס חתול רחוב כאילו היה שק זבל.
"לא רוצה! הוא תקף אותי!" התלונן קאי ואני גלגלתי את עיניי והתקדמתי לעברו.
"תן לי אותו." אמרתי לו ברצינות ולקחתי את החתול המסכן מידיו.
בהתחלה הוא נדרך, אך לאחר שנרגע בין זרועותיי נתן לי לאחוז בו.
"אתה בטח רעב." אמרתי והתקדמתי אל עבר הבית.
"האמת שאני מאוד רעב." ענה כצפוי קאי ואני הרמתי את ראשי אליו.
"אתה תמיד רעב וזה ידוע. דיברתי אל החתול אגב." אמרתי והוא גיחך והניד בראשו כאילו לא האמין שזה מה שעשיתי בכלל.
"קח מהמקרר מה שאתה רוצה." אמרתי לו והוא לא בזבז זמן עד שפתח את המקרר והתחיל להוציא אוכל ולזלול אותו לאחר חימום קצר.
נתתי לחתול טונה והוא אכל אותו בשמחה. השארתי בקערה קטנה מים ולאחר ששתה אותם הוצאתי אותו אל הגינה והוא ברח מחוץ לבית.
YOU ARE READING
𝗛𝗲𝗿 𝗗𝗲𝘃𝗶𝗹
Romanceהוא השטן בהתגלמותו. הדבר היחיד שעובר לו בראש זה המאפיה שברשותו, והבחורות שבין רגליהן יעבור בלילה באגרסיביות שבה אין אפילו לא שבריר של רחמים. הקרירות שלו, האדישות, חוסר ההתחשבות והחוכמה שלו הם אלה שגרמו לו להיות מי שהוא. השטן של לוס אנג'לס, פארקר מור...
