𝗛𝗲𝗿 𝗗𝗲𝘃𝗶𝗹

𝐂𝐡𝐚𝐩𝐭𝐞𝐫 13

החרדה שלה עלתה מספר שלבים עם כל רגע שחלף.
גופה החל לרעוד והיא לא עצרה אף דמעה שהרטיבנ את חולצתי בסופו של דבר.

"ניקה, תסתכלי עליי." הרמתי את ראשה לעברי והיא הביטה בי בעיניה האדומות מבכי והמבט התמים/לא תמים שלה.
"את חזקה. תמיד היית. עובדה שאת פה לידי. אל תתני לו לפגוע בך שוב. להחליש אותך. תראי לו עד כמה את לוחמת וכמה העבר מזיז לך תתחת היפה שלך. אל תתני לו לשבור אותך פעם נוספת." ביקשתי ממנה ובעיקר קיוויתי שדבריי יחזקו אותה ויתנו לה תקווה למשהו אפילו קטן.

"החרדה והפחד שהוא יחזור פתאום ויכה אותי, ישרוף וירמוס אותי פעם נוספת קורעות את נשמתי לאלפי רסיסים." הודתה בפניי ואני לא הזזתי את מבטי מעיניה.
"אני מפחד שיהיה לו עוד צ'אנס להישאר איתי לבד והוא ינצל את זה הכי מהר שיוכל." הוסיפה ואני הנדתי את ראשי.
"לא תהיה לו הזדמנות. תסמכי עליי." אמרתי לה והיא נאנחה בייאוש ובכאב שהיה לא רק העניין עם אליו.

"אל תעשה את זה..." ביקשה והנידה בראשה שוב בזמן שעינייה התמלאו בדמעות מחדש.
הסתכלתי עליה בבלבול ולא הבנתי מה הכוונה שלה.
"אל תגרום לי להתאהב בך ואז להישבר כשתלך." הבהירה והוסיפה ואני חייכתי לעברה חיוך קטנטן מאוד.

ידי הושטה אל עבר שיערה החלק והיפיפה והעברתי אותו אל מאחורי אוזנה. "לא אעזוב אותך לעולם. לא אעשה את הטעות הזאת. לא אתן לאף אחד יותר להתאכזר אלייך ולהכאיב לך כאילו זה מגיע לך, כי זה לא מגיע לך ואף פעם גם לא הגיע לך." אמרתי לה ברצינות והתכוונתי לכל מילה שיצאה מפי לראשונה בחיי.

"אל תשחק בי כמו בכלי במשחק שחמט." ביקשה בהתחננות ואני הטחתי את שפתיי על שפתיה הרכות והבשרניות. היא הייתה מתוקה כל כך.
חקרתי כל חלק בחלל פיה ונלחמתי מעט בלשונה שניסתה לעשות משהו. אפילו הכי קטן.

"לא אשחק. לא אעזוב. לא אשבור. לא אעשה שום דבר שיפגע בך." אמרתי לה ברצינות וברכות שגרמה לה להתרכך כמו ג'לי.

"אהיה טוב איתך ככל האפשר ובחוץ אמשיך להיות הבן זונה שאני. אעשה הכל כדי שיהיה לך טוב. את הבן אדם היחיד שאעשה למענו הכל." אמרתי לה בכנות חוזרת והיא לא האמינה לי. בצדק.
מי היה מאמין לי? אפילו אני לא האמנתי לעצמי.

"אני לא היחידה. מה עם קאי?" שאלה בשעשוע קל ואני גיחכתי. "שיקפוץ." אמרתי והיא צחקקה את הצחוק היפה ביותר ששמעתי בכל ימי חיי.
הצליל הרך ביותר ששמעתי.

"תאמיני לי. בבקשה. לא אפגע בך. אשתדל לעשות הכל כדי לא לעשות זאת." אמרתי לה והיא היססה פעם נוספת, אך הפעם היא העיפה את ההיסוס הזה לעזאזל והנהנה בראשה.

אנחת שחרור יצאה מפי והצמדתי את מצחי למצחה. "אל תפגעי בעצמך שוב. כל דבר שתצטרכי תבואי אליי. תרצי לפרוק בכאב, תרביצי לי. אל תעשי לעצמך שום דבר שיכאיב לך או יסכן אותך." ביקשתי ממנה בהתחננות נוספת והיא הנהנה בראשה.