𝗛𝗲𝗿 𝗗𝗲𝘃𝗶𝗹

𝐂𝐡𝐚𝐩𝐭𝐞𝐫 11

לאחר בלגן נוסף בבר ורגע שבו פארקר רצח בן אדם אל נגד עיניי, הבנתי שחייתי באשליה גדולה במשך כל התקופה שבה הכרתי אותו.

כן, ידעתי שהוא לנחמד ומתוק.
ידעתי שהוא בחיים לא היה נחמד לאף אחד ובחיים לא יהיה כזה, אבל היחס המכבד שלו אליי גרם לי להיות בבועה ורודה יפה שבה מבחינתי הוא היה מישהו יפיפיה ואחד שיגן עליי כשצריך.

ברגע שראיתי אותו הורג מישהו, הבנתי שזה יותר מידי בשבילי. קפאתי במקום ונתתי לזכרונות רבים אחרים לשאוב אותי איתם, עד שחזרתי למציאות כשאני מנוערת על ידי פארקר.

"אל תגע בי." ביקשה ממני בקול חלש ודמעות צורבות בעיניים. "לא עכשיו." הוספתי ולרגע היה נדמה לי שמילותיי הכאיבו לו, אבל כשהרמתי את מבטי לעברו רגע אחרי שלקחתי את דבריי לידיי, ראיתי רק קור.
קור, אדישות ושנאה.

"אני לא יודעת למה חשבתי שאתה מישהו אחר. אני יודעת שאתה לא תהיה אדם טוב אף פעם, אבל איכשהו נתתי לעצמי להדחיק את זה." אמרתי לו בשקט כדי שלא יצטייר כחלש בסביבת אנשיו.

"אני מצטערת אם הפרעתי לך או עשיתי משהו שלא הייתי צריכה. עדיף שנתרחק זה מזו." אמרתי ויצאתי מהמועדון יחד עם בן שחיכה לי ברכבו.

לא העזתי להסתכל לאחור. גם כי ידעתי שאראה זוועות קשים וגם כי לא הייתי מסוגלת להסתכל על ה'קול העמוק' שתפס את תשומת ליבי אחרי שהרים את קולו לראשונה בנוכחותי.

-

דלת ביתי נפתחה ופארקר הופיע מולי.
שעות ספורים אחרי הבלגן בבר.
הבלגן הערב התחיל באחת עשרה לכן זה שהגיע אליי בשתיים בלילה לא היה נראה לי מוזר כל כך בהתחשב בעובדה שהיחתי צריכה לסיים את המשמרת רק בשעה הזו.

"אני מאפיונר ניקה." הוא פתח את דבריו והתקדם אליי בזמן שהמשכתי לשבת על עדן החלון.
"אני י..." התחלתי להגיד אבל הוא הרים את ידו וסימן לי לעצור כי לא סיים.
"אני לא בן אדם טוב. את יודעת טוב מאוד גם את זה. אני לא יודע למה החלטת לצייר לעצמך בראש תמונה שלי בתור מישהו שאני לא, אבל כדאי שתמחקי אותה במהירות. את תראי אותי עוד הרבה כי הבר שבו את עובדת הוא ה-מקום לאנשים כמוני. גם את זה את יודעת וידעת כשבאת לעבוד שם לפני שבע שנים." הוסיף ואני הסתכלתי עליו ולא ידעתי מה לומר בתחילה.

"לא ציירתי שום דבר בראש פארקר. אבל לרגע שכחתי שחלק מאורך החיים שלך זה להרוג. לראות את זה מול העיניים שלי שוב לא עשה לי טוב. לא הייתי מוכנה לראות מישהו ש..." התחלתי לענות לו ועצרתי. רציתי להגיד שהוא יקר לי, אבל זה היה מנגן על האגו שלו מאוד והוא היה או יוצא עליי ואומר לי שאני צריכה להעיף את זה מהראש הקטן שלי ושהוא לא אמור להיות יקר לי או שהוא היה מראה חיבה. האופציה הראשונה הייתה מציאותית יותר מהשנייה.

"לא הייתי מוכנה לראות בן אדם שאני מכירה סוג של אישית הורג מולי שוב. זה שואב אותי למקומות שאני לא אוהבת להישאב אליהם. ללילות שרק התחלת הזכרון עליהם גורם לי לבחילה ולסיוטים." המשכתי והוא לא דיבר הפעם. ואני לא המשכתי כי סיימתי את מה שהיה לי להגיד.