יום הולדתו של פארקר הגיע.
הוא וקאי יצאו לתכנונים אחרונים ככל הנראה לפני שיצאו לתקוף את הרוסים.
זאת הייתה הזדמנות מושלמת לארגן את הבית ככה שיבוא ונוכל לחגוג לו.
ריילי ואני סידרנו את הבית בצורה כזאת שהרהיטים היו צמודים אל הקיר וחלל הסלון התרחב עוד יותר ממה שכבר היה רחב, עיצבנו אותו עם בלוני הליום שהזמנו בכמות גדולה מאוד, אני אפיתי עוגה ותלינו כמה שורות ארוכות של סרטים שחורים על מתלה הוילונות.
"רוצה לנסוע איתי למכון הקעקועים?" שאלתי אותה והיא הנהנה לחיוב.
נסענו אל מכון הקעקועים בשעה שידענו שהבית יהיה ריק ופארקר וקאי לא יספיקו לחזור.
התיישבתי על כיסא המתקעקעים ואמרתי למקעקע מה אני רוצה לעשות על היד השמאלית, ליד כף היד.
הוא קעקע את שתי המילים שלא יצאו מראשי לאחר שיצאו מפי.
זה היה קעקוע שידעתי שלעולם לא אתחרט עליו גם אם יקרה משהו ביני לבין פארקר בעתיד.
לאחר שסיים לקעקע את המילים, הצמיד מדבקה לאזור הקעקוע והסביר לי איך לטפל בקעקוע, דבר שכבר ידעתי איך לעשות אחרי הקעקוע שעשיתי לזכרו של בן.
חזרנו הביתה וריילי ואני התחלנו לארגן את שולחן האוכל לקראת פארקר וקאי שהיו אמורים להגיע בכל רגע.
עליתי לחדרי והחלפתי בגדים.
השאלתי לריילי שמלה אדומה ולאחר מכן ירדנו אל הסלון והתחלנו לאט לאט להכניס את האנשים שהזמנו יחד עם עזרתו של קאי.
חצי שעה לאחר מכן הגיעו גם פארקר וקאי.
שני גברים פתחו קונפטי והשאר מחאו כפיים והריעו בקולי קולות.
שניהם פילסו את דרכם אלינו.
קאי תפס את ריילי לנשיקה, ופארקר נאחז במותניי וקירב אותי צמוד אליו ככל האפשר.
"מה שאני אעשה לך אחרי שכולם ילכו מפה.." לחש לי באוזן ולאחר מכן הרים את מבטו חזרה אליי.
"מזל טוב." איחלתי לו בחיוך והוא הניד בראשו מצד לצד עם חיוך על פניו. חיוך אמיתי שלא רצה להסתיר מפני הנוכחים.
שפתיו הוטחו על שפתיי והנשיקה הייתה מעט אגרסיבית, אך כל כך נעימה באותו הזמן.
דקות ספורות לאחר מכן, כולם רקדו, שתו, שרו, נהנו, השתוללו וכך גם קאי שלא רק היה עם ריילי כל הערב אלא גם שבר, זייף ושתה הרבה.
אני ופארקר בעיקר היינו ברחבת הריקודים ובהינו זה בזה עם חיוך על הפנים.
שתינו כוסות בודדות של אלכוהול ונתנו לעצמו לחקוק בזיכרון שלנו כל רגע מאותו היום.
לקראת אחת עשרה חתכנו את העוגה, העפתי חצי ממנה על פארקר והוא גירד מעצמו את העוגה והעיף עליי בחזרה.
בשתיים בלילה כבר לא היה אף אחד בבית חוץ ממני ומפארקר.
"מה עושים קודם? מנקים או מזדיינים?" שאל פארקר אחרי שנצמד אליי מאחור ונתן לזקפה לדבר בשמו.
"אתה להוט על אופציה ב. זה משנה מה אבחר?" שאלתי והסתובבתי לעברו.
"לא." ענה בקצרה והרים אותי על ידיו והצמיד את שפתיו לשפתיי.
YOU ARE READING
𝗛𝗲𝗿 𝗗𝗲𝘃𝗶𝗹
Romanceהוא השטן בהתגלמותו. הדבר היחיד שעובר לו בראש זה המאפיה שברשותו, והבחורות שבין רגליהן יעבור בלילה באגרסיביות שבה אין אפילו לא שבריר של רחמים. הקרירות שלו, האדישות, חוסר ההתחשבות והחוכמה שלו הם אלה שגרמו לו להיות מי שהוא. השטן של לוס אנג'לס, פארקר מור...
