𝗛𝗲𝗿 𝗗𝗲𝘃𝗶𝗹

𝐂𝐡𝐚𝐩𝐭𝐞𝐫 12

אזהרה! הפרק מכיל קטעים קשים לקריאה

יום שבת היה יום החופש שלי. סוף סוף הפסקתי לחשוב על פארקר לפחות לקצת ועשיתי מה שגרם לרוגע עצום לעטוף אותי ולגרום לי להירגע.

ברגע שיום ראשון הגיע, העייפות נפלה עליי ברגע אחד. הפחד לפגוש שוב את פארקר ולהתמודד עם ליבי ורגשותיי לא נתנו לי מנוחה.

תחושת בטן כואבת לא נתנה לי מנוחה וידעתי שבמהלך המשמרת משהו יקרה.
משהו שלא יתן לי להישאר רגועה להרבה מאוד זמן.

פחדתי ממה שיבוא, אך עדיין הלכתי אל הבר והתחלתי לעבוד יחד עם בן שהיה איתי ועזר לי.
פארקר ישב בשולחן הקבוע שלו יחד עם אחיו וידעתי שמבטו נח עליי כל כמה דקות, אך לא ייחסתי לכך חשיבות רבה למרות שזה מה שרציתי.
לפגוש בעיניו פעם נוספת ולדבר איתו לפחות עוד פעם אחת.

לקרת חצות עוד ועוד אנשים הגיעו אל הבר והעומס היה כמעט בלתי נשלט למרות שהייתי יחד עם בן מאחורי הבר.

"לא. לא. לא. לא. לא." אמר בן והניד בראשו אחרי שראה משהו והעביר את מבטו אליי ברגע אחד.
"מה יש?" שאלתי בבלבול והרמתי את מבטי אל הכניסה לבר.
הכוס שהייתה בידי נפלה והתנפצה. חתכה והתפזרה.
הנדתי בראשי והרגשתי את החרדה שלי עולה יחד עם הפחד.
הדמעות נתקעו בעיניי וידיי אחזו בחוזקה בבר.

"תנשמי." אמר בן והניח את ידו על גבי אבל אני הזזתי אותה ולא הצלחתי להישאר נינוחה יותר.
"ידעתי שמשהו יקרה. ידעתי." אמרתי והנדתי את ראשי ועצרתי את עצמי מלבכות.

כל האוויר שהיה בגופי יצא ברגע אחד ואני הרגשתי שהוא נגמר לחלוטין ואין לי עוד איזה חמצן לנשום איתו. הרגשתיש אני נחנקת ולא יכולה לעשות עם כך שום דבר.

הפלאשבקים עלו לראשי וסחפו איתם אל הלילות שמהם אני בורחת כל חיי.

"איך הוא פה? למה?" שאלתי ולא הרמתי את מבטי. רק תקעתי אותו בבר ולא זזתי במשך שניות אם לא דקות ארוכות.

המוזיקה כבר לא החרישה אותי. הכל היה מעומעם. הייתי עמוק עמוק במחשבות של עצמי ולא רציתי לצאת מהם כדי לא לשוב אל המציאות.
הכל כדי לא לראות אותו שוב.
לא לשמוע את קולו שוב.

הרמתי את מבטי אל האדם היחיד שחיפשתי בו נחמה. פארקר.
הוא הסתכל עליי בבלבול ובקור שממנו התעלמתי לחלוטין.
הוא רצה לקום. רצה להתקדם ולשאול מה הולך, אבל הוא עצר את עצמו וריסן את עצמו מלעשות זאת.

"שלום." נשמע קולו של הסיוט הכי גדול שלי ואני עצמתי את עיניי, השפלתי את מבטי אל הבר ונשברתי.
"תעוף. מפה." אמר בן אל עבר האיש שהרס את חיי ואני פקחתי את עיניי והעזתי להרים את מבטי לעברו.
זקן, סוטה מזדיין שלא מתבייש להופיע מולי כאילו לא עשה מספיק בחייו.