Eden

פרק 2- קיר לבן

״הוא כל כך חתיך״ ירדן מילמלה, ושמה עליי את הראש כשהיא בוהה במורה החדש למתמטיקה.
״הוא בסדר״ אמרתי בחוסר עניין, והמשכתי לשחק עם העיפרון, בשעה הזאת הספקתי להחליף בגדים לטייץ שחור וחולצת בית ספר שחורה.
המשכתי לחשוב על כמה אני לא יודעת מתמטיקה. ועל זה שהבחור עם הקעקועים סביר להניח מחפש אותנו.
״אני מרגישה פה, חנוקה״ אמרתי לירדן, שהתעלמה ממני ובהתה במורה, אפרופו נואשות.
״כן, אני חייבת סיגריה לא עשיתי בוקר״ היא מילמלה, וגילגלתי עיניים
״בואי פשוט נצא״ אמרתי לה בייאוש, וארזתי את החפצים שלי, היא צחקה בשקט, ומילמלה משוגעת, חייכתי אלייה וקמנו מהמקומות שלנו
״גברת טבת וגברת חדד, אני מפריעה לכן במשהו?״ המורה אילן שאל וחסם לנו את היציאה.
״מפריע לנו לצאת בעיקר״ אמרתי לו עצבנית, וכל הכיתה צחקה, מושפעים.
ירדן חייכה אליו בפלירטוט, ועקפתי אותו כשאני מושכת אותה מאחוריי, ״שתיכן תישארו מחר שעה נוספת״ הוא צעק לנו, כשהלכנו במסדרון ונכנס חזרה לכיתה.
״איזה חתיךךךךךךך״ ירדן צרחה במיסדרון, וצחקתי, כמה מורות יצאו וביקשו לשמור על השקט, ירדן בתגובה הראתה להן את האצבע המשולשת שלה. מנומסת הילדה.
יצאנו לחצר הגדולה, והתקדמנו לאולם ספורט, שמאחוריו יושבת החבורה שלנו, ולרוב מעשנת. ולא תמיד סיגריות.
אף פעם לא השתמשתי בחרא הזה, אני מתעבת את המחשבה שמשהו ישלוט לי בראש, ובמעשים שלי.
למזלי, אני לא מאלה שנגררים, אחרת מזמן הייתי במקום אחר ומצב אחר, ולא לטובה.
״הופה, הופה״ זיו צעק לכיוונינו, וירדן רצה אליו בחיבוק, המשכתי ללכת באיטיות והסתכלתי עליו מחכה לי עם הזרועות פתוחות, צחקתי וקפצתי עליו בחיבוק, כשהרגליים שלי סביב המותניים שלו, והיידים שלו מחזיקות אותי.
אני וזיו, מצד אחד יש לנו יחסי שנאה אהבה, והוא מאוהב בי, אבל אני אוהבת אותו בתור ידיד.
מצד שני, כיף לי לשחק איתו ולפלרטט פה ושם, אני לא יגיד שלא...
״הרבה חיבה את מפגינה כלפיי״ הוא אמר בחיוך, וצחקתי
״תוריד אותי מפגר״ מלמלתי לצוואר שלו בכוונה, והתרחקתי ממנו, הוא צחק והוריד אותי בעדינות שאפיינה אותו.
״סיגריה?״ הוא שאל ושלף אותה מאחורי האוזן שלו, חייכתי והמשכתי ללכת כשאני ממלמלת לא, והוא הולך אחריי.
התיישבתי ביחד עם כולם, החבורה שלנו מורכבת מ7אנשים בסך הכל, אני, ירדן, זיו, טל, קובי, אורי, ומאור, זאת החבורה בעיקרון, אבל יש עוד ילדים יותר גדולים מאיתנו כמו זיו, שפה ושם מסתובבים איתנו בימי שישי ובכללי ביציאות.
זיו, הוא הכי מסוכן יחסית מכל אחד אחר שאני מכירה, הוא מוכר סמים לתלמדים מהבית ספר, את זה אני יודעת בוודאות. למרות שהוא תמיד מכחיש.
טל חברה של אורי, בגלל זה היא איתנו.
ואורי,קובי ומאור, הם החברים הכי טובים שלי ושל ירדן, ככה שהרכבנו לעצמנו סוג של חבורה.
״שמעתי היה באלגן אתמול״ קובי אמר, והסתכל עליי ועל ירדן בשאלה, ירדן צחקה וחייכתי אליו חיוך קליל.
״טיפלנו בזה״ אמרתי לו באדישות, וכולם צחקו, ״פעם הבאה שיש בעיות, אתן לא מטפלות בזה, אתן קוראות לאחד מאיתנו״ מאור אמר לירדן, והסתכל עלייה באזהרה, הוא כל כך דלוק עלייה.
התעסקתי בפלאפון שלי, בזמן שירדן וטל גילגלו לבנים סיגריות, זיו הלך לעיסוקים שלו, ושאר הבנים רבו על המשחק שהם הפסידו אתמול.
דיפדפתי באינסטגרם, וקיבלתי הודעה חדשה מ-עדי.
עדי היא אחותי הגדולה, היא גדולה ממני ב7 שנים, היא בת 23 וחיה כבר שנה בארצות הברית, והאמת היא שלא דיברנו כמעט מאז שהיא התגייסה, אולי פה ושם.
״הי סיס, תמונה יפה מה שיש לך בפרופיל״ קראתי את ההודעה שוב ושוב, ובלעתי את הרוק שלי.
לא ידעתי מה לענות לה, והאמת פחדתי קצת לענות לה. לא דיברנו כל כך הרבה זמן, וזה לא שרבנו או משהו.
תמיד עשיתי הכל כדי שהיא תתגאה בי, ואחרי שהיא התגייסה, זה נהרס, הרגשתי לבד.
״תודה״ שלחתי לה בחזרה, בלי שום סמיילי, והתנתקתי.
חיברתי את האוזניות שלי, והפעלתי את נירוונה.
השעה הייתה כב1 וחצי, עוד שעה ואני הולכת הביתה, איזה ייאוש.
חיפשתי כסף בארנק שלי, אין עליי שקל, חוץ מהכרטיס אשראי שלי, שמלא בכסף שאמא שלי מילתה לי לפני חודש. אבל אין מצב בעולם שאני ישתמש בו, ברגע שאני לוקחת ממנה כסף זה מרגיש לי כאילו אני חייבת לה משהו.
קובי התיישב לידי, ולקח לעצמו אחד מהאוזניות שלי, וחייך אלי, חייכתי בחזרה, ושמתי את הראש שלי על הכתף שלו.
״נירוונה אה? ״ הוא שאל בחיוך, ותופף עם הידיים באוויר, חייכתי אליו והינהנתי
״שלא תגמרי לי בסוף, כמו קורט״ הוא אמר לי בקריצה, והחזרתי לו חצי חיוך.
״את בדיכאון, שוב?״ הוא שאל בשקט, ועצר את המוזיקה, הנדתי בראשי לשלילה, והוא נתן לי מבט שואל.
״אני לא יודעת, אני לא עצובה זה בטוח, אבל אני גם לא בדיוק שמחה״ אמרתי לו בייאוש, והוא הינהנן בהבנה.
״אז מה עובר עלייך?״ הוא שאל, וסידר את השיער שלי מאחורי האוזן
״אני יכולה להיות סבבה במשך היום, ולצחוק ולחייך והכל, ואז כשאני לבד אני מרגישה ריקה״ אמרתי לו בשקט, למרות שכולם היו עסוקים בדברים אחרים, הוא חייך אלי חצי חיוך, ונאנח.
״אם את צריכה את קובי, קובי פה״ הוא אמר בביטחון, וצחקתי תוך כדי שאני מהנהנת.
״החיים אולי עצובים, אבל בסופו של דבר הם יפים, תנסי למצוא את היופי״, הוא הוסיף והחזיר לי אוזנייה אחת, וחייכתי אליו.
לקחתי שלוק מהבקבוק מים שלי, וירדן סימנה לי לבוא לידה, השארתי את האוזניות והפלאפון לקובי, והלכתי אליהן.
״שמעי, תיכננו יציאה להיום בערב, את בעניין?״ טל שאלה, ובחנתי את ירדן, שהסתכלה עלי במבט של אני באה אם את באה.
וידעתי שהיא רוצה ללכת, והאמת היא שגם אני רציתי ללכת.
״סבבה, אבל אני צריכה לישון אצל אחת ממכן, כדי להמציא לאמא שלי שאני הולכת ללמוד למבחן חשוב״ אמרתי להן, וירדן חייכה בהתלהבות
״תישני אצלי, במלא אמא שלי עובדת לילה״ ירדן אמרה בהתרגשות שאפיינה אותה בכל דבר שאי פעם עשינו.
חייכתי אליה באדישות, ״לאן יוצאים?״ שאלתי
״סתם בר מקומי, לא משהו מיוחד, ואורי מכיר שם מישהו ככה ששתיה חופשית, וכניסה חופשית״ היא אמרה בחיוך והסתכלה על אורי.

נכנסתי הביתה, ולא היה אף אחד. יותר טוב בשבילי.
הפעלתי את ג׳ימי הנדריקס באוזניות שלי, ורקדתי תוך כדי שאני נכנסת למטבח ולוקחת תפוח.
וממשיכה לחדר שלי, שרתי ביחד עם ג׳ימי, והרגשתי טוב.
הדלת של החדר שלי הייתה פתוחה, נכנסתי לחדר, והלב שלי נפל.
הקיר שלי, היה לבן. היא צבעה אותו, הבת זונה הזאת.
כל הציורים שלי. זונה,זונה,זונה
העפתי את האוזניות והפלאפון על הריצפה, ובהיתי בקיר הלבן וחסר חיים הזה.
לקחתי נשימה עמוקה, ופתחתי את הפתק שהיה על השידה שלי,
״תראי כמה זה יפה אהובה שלי,
רק אל תיגעי בקיר כי אני לא בטוחה שזה התייבש עדיין, תהני מהמתנה שלי, אוהבת, אמא״
היא לא אמיתית, האישה הזאת היא השטן, היא פשוט השטן.
התיישבתי על המיטה כשאני בוהה בקיר, שמתחת לצבע הלבן הזה, כתובים כל הרגשות שאי פעם הרגשתי.
הרגשתי ריקה, כמו תמיד, ואנשים קוראים לזה חיים?
אני מנסה, באמת שניסיתי לתת לה הזדמנות, ניסיתי לאהוב אותה, ורק אלוהים ואני יודעים כמה זה היה קשה לי, אבל זה בלתי אפשרי איתה.
הסתכלתי על הקיר הלבן והמסריח הזה, שאני נשבעת שהרגשתי שהוא חונק אותי. למה אני נותנת לה לשלוט בי?
ירדתי בריצה למחסן של אבא שלי, ולקחתי את הפחית צבע הראשונה שראיתי, עליתי בחזרה לחדר, ופתחתי את הפחית צבע, שהתגלה כשחור, כנראה שכן יש אלוהים.
העפתי את הצבע על הקיר, והתחלתי למרוח אותו עם היידים שלי, העיקר לא לראות את הלבן הזה יותר.
פתחתי את הארון, וזרקתי כל חולצה בצבע וורוד או לבן, הוצאתי את המזוודה ממתחת למיטה שלי, והוצאתי ממנה את הבגדים שאני בדרך כלל לובשת, שזה חולצות של הלהקות שאני אוהבת, וג׳ינסים בצבע שחור.
סידרתי אותן בארון.
זהו, סיימתי להתחבא מעכשיו היא תלמד להכיר את עדן.
הוצאתי סיגריה מהתיק שלי, ובפעם הראשונה עישנתי בחדר שלי, והאמת? קיוויתי שהריח יישאר.