בנות אני כבר מודיעה שהפרק הזה הולך להיות עם תכניים מיניים, ככה שהוזהרתן מראש.
״אני יביא לך מים, שבי״ אלירן אמר בדאגה, וסגר את הדלת כשנכנסנו לדירה המוכרת והנעימה שלו.
כמה פעמים דמיינתי את עצמי גרה פה עם אלירן.
״אני לא צמאה״ אמרתי בשיעמום וזרקתי את עצמי על הספה, אלירן חזר עם כוס מים קרים, והניח אותה על השולחן מולי.
״תשתי״ הוא ציווה, והסתכלתי עליו בהרמת גבה.
״לא מעוניינת״ אמרתי בחוצפה, והסתכלתי על הכוס מים, ואז על אלירן שנראה עצבני אפילו יותר.
״יש לך דקה לשתות אותה״ הוא אמר, והסתכל עלי עצבני, ״או?״ שאלתי בסקרנות והתגרות, והוא לקח נשימה עמוקה.
התקרבתי אליו, והסתכלתי עליו בשעשוע, ״מה תעשה לי?״ מילמלתי.
הוא תפס את הפנים שלי באגרסיביות, והשכיב אותי תחתיו, הסתכלתי עליו מופתעת ואפילו טיפה מפוחדת.
אני יודעת שאלירן לא יפגע בי, אבל לפעמים נכנס באלירן טירוף כזה שעדיף לא לנסות אותו.
בלעתי את הרוק ובחנתי אותו, ״לא הייתי צריך לעזור לך״ הוא סינן, והעיניים שלי נפערו בהפתעה.
״אבל עזרת״ אמרתי בביטחון, מה שגרם לו לחייך חצי חיוך.
הרגשתי את הזיקפה שלו בבטן התחתונה שלי, מה שגרם לי לקחת נשימה עמוקה, ולזוז במבוכה.
״אני לא מאמינה שזה מחרמן אותך״ סיננתי, והוא חייך.
״החצאית הקצרה הזאת לא בדיוק משאירה אותי אדיש אלייך, עדן״ הוא אמר, וליטף את הירך שלי. נשכתי את השפתיים שלי, ובחנתי את אלירן שהסתכל עלי מרוצה.
התגעגעתי אליו כל כך ולמען האמת גם אני לא יכולתי להיאשר אדישה אליו, הוא הגבר הכי מושך שראיתי אי פעם בחיים שלי.
האגרסיביות שלו מצד אחד, והעדינות מצד שני, הופכת אותו לדבר הכי מושך שיש.
העברתי את היד על בית החזה שלו, עד שהגעתי לכפתור של הגי׳ינס, פתחתי אותו בעדינות, שיכולתי לראות ששיגעה את אלירן.
״עדן״ הוא מילמל, כשהיד שלי נגעה באיבר שלו שהיא קשה בצורה מוגזמת, חייכתי לעצמי, ושילבתי את השפתיים שלנו יחד, הנשיקה שלנו גרמה לי לעיקצוצים בכל הגוף, ולא יכולתי להתאפק עד שאלירן יהיה בתוכי, נישקתי אותו עם כל הגעגוע והכאב שהיה בי, ויכולתי להרגיש שזה הדדי.
לאחר כמה שניות, אלירן הפשיט אותי מכל הבגדים שהיו עלי, ונשארתי בחזייה ותחתונים בלבד.
אלירן בעט את הג׳ינס שלו, והוריד את החולצה, ככה שהוא היה בבוקסר.
בחנתי אותו, מתפעלת שוב מהגודל, אני זוכרת שבפעם הראשונה קצת חששתי ממנו, אבל אלירן ואני עדיין לא היינו מספיק קרובים כדי שאני יוכל להראות לו את זה.
״עדן״ הוא מילמל בהנאה לצוואר שלי, והציפורניים שלי שרטו את הגב שלו, האיבר שלו התכחך בשלי, ואלוהים, זה היה טוב.
אבל לא מתקרב אפילו לדבר האמיתי. ״אני רוצה אותך בתוכי״ מילמלתי לאוזן של אלירן, ויכולתי להרגיש את החיוך שלו.
״את בטוחה?״ הוא שאל, והסתכל לי בעיניים, מוודא שאני בסדר.
הינהנתי בחיוך, וחזרתי לנשק אותו, בזמן שהוא מוריד את הבוקסר שלו.
האיבר שלו פגע בשלי, ויכולתי להרגיש עד כמה הוא קשה, הוא החליט להשתעשע בי, והתכחך בי עוד. ״אלירן״ מילמלתי בייאוש, והוא צחק.
הוא מחליט להעביר את היד שלו על הדגדן שלי, מה שגורם לי לעזוב את האחיזה באלירן, ולתפוס את הכריות של הספה.
״כל כך רטובה״ הוא מילמל, ותפס את השדיים שלי, משחרר אותם מהחזייה הלא נוחה, ומנשק, מוצץ, ובכללי לוקח אותי לגן עדן.
היד שלי עברה על האיבר שלו, מתחננת שיחדור אלי, מתחננת להרגיש אותו בתוכי.
הוא חייך דרך הנשיקות, ופשט ממני את התחתונים שלי.
הוא חדר אליי בבת אחת, ושנינו שיחררנו סוג של אנחה, גנחתי את שמו, וניסיתי להתמקד באושר הבלתי מוסבר שהציף אותי, באותו רגע הייתי כלכך שלמה, כלכך מלאה.
הוא הסתכל עלי, והגביר את הקצב. הזזתי את האגן שלי, ביחד עם שלו, יוצרת תנועה מושלמת ומאחדת סופית את שנינו ביחד.
״אלירן״ גנחתי את שמו, והוא תפס את הפנים שלי, גורם לי להסתכל עליו בזמן שהוא חודר אלי.
״תגידי שאת שלי״ הוא אמר בהחלטיות, והסתכלתי עליו מהופנטת.
״אני רק שלך, אלירן״ אמרתי, ונישקתי אותו.לבשתי את החצאית שלי, ואספתי את השיער שלי לקוקו גבוהה.
סגרתי את החזייה, וחיפשתי מתחת לספה את החולצה שלי, לבסוף מצאתי אותה ליד הדלת.
לבשתי אותה בזריזות, ואחרייה את התחתונים.
״ממהרת לאנשהו?״ אלירן שאל, כשהוא יצא מהמטבח בבוקס בלבד, בחנתי אותו, ונשכתי את השפתיים שלי.
״הביתה״ סיננתי, והרמתי את הפלאפון שלי מהשולחן.
״אני מרגיש מנוצל״ הוא אמר בציניות, וחייכתי לעצמי, הוא חייך והסתכל עלי משועשע.
״את לא הולכת לשום מקום״ הוא אמר בהחלטיות, ובחן אותי, שילבתי את היידים והסתכלתי עליו בהרמת גבה.
״או?״ שאלתי בהתעניינות, והוא צחק. ״מה תעשה לי?״ הוספתי והוא חייך אלי.
״יש לי דז׳ה וו״ הוא אמר, והתקרב אלי. לקחתי צעד אחורה וצחקתי.
״אל תתלהב, זה לא יקרה שוב״ אמרתי בחיוך, והוא צחק.
״טעות לעולם חוזרת״ הוא אמר בשעשוע והניח את הבקבוק בירה שלו על השולחן, והצמיד אותי אליו בהפתעה.
״עדן, את שלי״ הוא אמר, ושם את היד שלו על הצוואר שלי, כאילו חונק אותי אבל לא.
״אני לא של אף אחד, אנשים לא שייכים לאנשים אחרים״ אמרתי בביטחון, והוא נאנח בציניות. ״אני אוהב אותך, זה הופך אותך לשלי״ הוא אמר בהחלטיות, והלב שלי נמס תחת המילים שלו.
״אז מה? יש מלא בנות שאוהבות אותך זה הופך אותך לשלהן?״ שאלתי בהרמת גבה, והוא גיחך.
״תביני את המשפט הזה איך שאת רוצה״ הוא מילמל, ונתן לי נשיקה יבשה על השפתיים, ״אבל אני הבנתי דבר אחד״ הוא הוסיך וחייך אלי, ״אני לא מסוגל שמישהו אחר נוגע בך, מדבר אלייך, או אפילו נושם או חושב לכיוונך, את שלי, ואם את לא שלי, אז את גם לא תהיי של אף אחד אחר״ הוא אמר, והניצוץ של טירוף, הופיע.
מה שגרם לי טיפה להירתע ממנו, ״אתה מאיים עלי?״ שאלתי בהרמת גבה, לא מראה לו שזה השפיע עלי.
הוא צוחק בשעשוע ונאנח, ״גם אם הייתי רוצה, לא הייתי מסוגל״ הוא אמר מיואש, ובחנתי אותו.
״אני לא מסוגל לפגוע בך, גם אם הייתי רוצה״ הוא אמר ברצינות, ולקחתי נשימה עמוקה.
״אל תפחדי ממני, עדן״ הוא אמר, והניצוץ של טירוף השתנה לכאב ואכזבה, הינהנתי בעדינות.
והוא חזר לשבת על הספה, ״את יכולה ללכת אם את רוצה, לא התכוונתי להפחיד אותך״ הוא מילמל, ובהה בטלוויזיה הכבוייה, ולקח לגימה מהבירה שלו.
כאב הציף את החזה שלי ברגע שהבנתי שהוא מאוכזב מעצמו, וממני.
״אתה לא מפחיד אותי״ אמרתי בטוחה בעצמי, והוא הסתכל עלי אבוד.
״אז תישארי איתי, תיתני לי עוד הזדמנות״ הוא ביקש, והסתכלתי עליו מבולבלת.
״כדי שתפגע בי?״ שאלתי, והקול שלי נשבר, הוא הסתכל עלי בחצי חיוך, ונאנח.
״אני עושה הכל, כדי שלא תיפגעי, ועדיין את נפגעת״ הוא אמר מאוכזב, וחזר להסתכל עלי.
״אני לא יכול להבטיח לך כלום, חוץ מזה שאני ימות לפני שאני ייתן למישהו או משהו לפגוע בך״ הוא אמר, ונעמד מולי שוב, העיניים שלי התמלאו בדמעות שאיימו לפרוץ בכל רגע.
״לא תבגוד בי אף פעם?״ שאלתי בחוסר ביטחון בלתי מוסבר, והדמעות זלגו בלי ששמתי לב אפילו.
הוא הושיב אותי עליו, וניגב את הדמעות שלי.
״לא״ הוא אמר בכנות, ולא הסיט אפילו לרגע את המבט שלו ממני.
״את האישה שלי, אני לא יבגוד בך , אני לא אפגע בך, ואת תמיד תהיי מוגנת איתי״ הוא אמר, ומשכתי אותו לחיבוק.
״אני אוהב אותך״ הוא מילמל לצוואר שלי, וחיזקתי את החיבוק.

YOU ARE READING
Eden
Romansaאהבה מטורפת, מלאת תשוקה וחסרת גבולות. אבל מי מבטיח לנו, שזה דווקא לטובה?