Eden

פרק 47

״להרוג אותך או לא להרוג אותך, זאת השאלה״ אמרתי בשעשוע לעידן שישב בכיסא מולי, והסתכל עלי בחוסר ביטחון.
״א-״ , ״רק אני מדבר״ קטעתי אותו בחיוך, והמשכתי לשחק עם האקדח שהיה מכוון אליו.
״יש לי רעיון״ אמרתי, והוא בלע את הרוק שלו.
״אני ירה לך בעמוד השידרה, מה אתה אומר?״ שאלתי, וחייכתי אליו, מחכה לתשובה שלו.
״אני יכול לדבר?״ הוא שאל בחשש, והינהנתי בחיוך.
״תקשיב, אתה צודק הייתי צריך להודיע לך שהלכתי, אבל צץ משהו דחוף, ובמלא זה לא שיכולתי להתערב, אסור שהיא תדע שהייתי שם, את זה אתה אמרת״ הוא התחנן, וניסיתי למצוא היגיון בדברים שלו.
״לא, אין היגיון״ אמרתי כתשובה, וצחקתי לעצמי.
נשענתי על הכיסא, והרמתי את הרגליים על השולחן, והתעסקתי בפלאפון שלי, משחק בקנדי קראש.
״מה אתה מתכוון לעשות?״ הוא שאל בחשש, אחרי חמש דקות של שקט, שהרעש היחיד שהיה זה מהמשחק.
״שקט, הקול שלך הורס לי את הריכוז״ מילמלתי, והנחתי את האקדח לידי.
הוא הסתכל על האקדח, וסגרתי את הפלאפון, מקרב אליו את האקדח.
״קח אותו, אם אתה רוצה אותו, אל תסתכל כמו כוסית, תהיה גבר ותיקח״ אמרתי בביטחון, ושמתי את האקדח ליד הידיים שלו.
״הקם להורגך, השקם להורגו״ מילמלתי, וחייכתי אליו, הוא הסתכל על האקדח, והרים את הראש אליי, ״אני לא רוצה את האקדח״ הוא אמר בביטחון.
״אתה לא שולט בעצמך אלירן, השתגעת אפילו יותר ממה שהיית קודם״ הוא הוסיף, וצחקתי, מרים את האקדח ומכוון אותו אליו.
״תן לי סיבה אחת, למה לא לפוצץ לך את הגולגולת״ ביקשתי ממנו, והצמדתי את האקדח למצח שלו.
״אתה חבר שלי״ הוא הוסיף, וחייכתי אליו בשעשוע.
״אין לי חברים״ אמרתי, והוא הינהן בראשו בחוסר אמון.
״זה לא נכון״ הוא אמר בביטחון, והסתכלתי עליו בהרמת גבה, הטענתי את האקדח, ״יש לי שאלה״ הוא אמר, וסימנתי לו לדבר.
״אם עדן הייתה פה עכשיו, היית יורה?״ הוא שאל, והורדתי את האקדח.
״תלך״ הוספתי בשיעמום, והוא הינהן, ויצא מהחדר שלי במהירות.
העברתי את היד בשיער שלי, הרגשתי שאני מתחרפן, העיניים שרפו לי, והשיער שלי גירד בטירוף.
התיישבתי על המיטה, והדלקתי סיגרייה, היד שלי רעדה כשתפסתי את הסיגרייה, התעלמתי, והמשכתי לעשן אותה.
דפקו בדלת, ותהיתי לעצמי מי האמיץ שיעשה את זה, נשארתי באותו מצב.
דפקו שוב, והדלת נפתחה לאט, כיוונתי את האקדח לדלת.
ואבא שלי עמד בכניסה עם עדן, היא הסתכלה עלי מבולבלת, והורדתי את האקדח, פאק מה הבן זונה הזה עשה לה?
אבא שלי טפח לה על הכתף, וסגר את הדלת. הסתכלנו אחד על השניה למשך כמה דקות, מה היא עושה פה? היא עדיין לא צריכה להיות פה, אני צריך לסדר הכל קודם.
היא התקרבה, ונעמדה מולי, עדיין ישבתי, וככה היא הייתה בסביבות הגובה שלי.
כיביתי את הסיגריה על המאפרה שהייתה על המיטה, ולא הורדתי את המבט מעדן.
היא משכה אותי לחיבוק, וחיבקתי אותה בחזרה. קברתי את הראש שלי בצוואר שלה, והרחתי אותה.
הושבתי אותה על הברכיים שלי, ושמעתי אותה בוכה על הכתף שלי, כשהיד שלה מחזיקה בשיער שלי.
״פאקינג התגעגעתי אלייך״ מילמלתי לצוואר שלה, והרגשתי את הדמעות שלה, מרטיבות את החולצה הלבנה שלי.
היא זזה ממני, כשהיא מנגבת את הדמעות שלה, עדיין יושבת עלי.
״אלירן״ היא אמרה בשקט, ועצמתי עיניים כשאני נופל אחורה, ולוקח אותה איתי.
כמה התגעגעתי לשמוע את השם שלי מהפה שלה, פאק, אלוהים.
ניסיתי לנשק אותה, והיא זזה.
היא התיישבה על המיטה, רחוק ממני. ״אני לא חושבת שזה כדאי״ היא אמרה בשקט, והסתכלתי עלייה מבולבל.
״נו, התגעגעתי אלייך, אני צריך להרגיש אותך״ התחננתי.
״אחנו צריכים לדבר״ היא מילמלה, ושמה את היד שלה על הפנים שלי, לא מודעת לכמות ההשפעה שיש לה עלי.
״העיניים שלך ממש אדומות, אלירן״ היא אמרה, וליטפה את הלחי שלה, עצמתי את העיניים שלי, ושמתי את הראש על הרגליים שלה, בזמן שהיא מלטפת את הפנים שלי.
״לא ישנתי טוב״ אמרתי בשקט, והיד שלה עברה ללטף את השיער שלי.
״אלירן, אבא שלך סיפר לי״ היא אמרה בשקט, ופתחתי את העיניים, הסתכלתי עלייה. ״הוא שיקר לך״ אמרתי, מנסה לגרום לה להאמין לי. המבט שלי טבע בשלה, ולא יכולתי להפסיק להסתכל על הפנים המושלמות שלה.
״הוא לא שיקר אלירן, ממתי אתה משתמש בסמים?״ היא שאלה, ונעדמתי, שובר את המגע בינינו ואת הקשר עין.
הרגשתי שאני מתחרפן. ״חודש אחרי שהגעתי לשם״ אמרתי, והיא הסתכלה עלי, מחכה שאני אמשיך.
״משהו היה צריך לגרום לי לשכוח אותך״ מילמלתי, ותפסתי את הפנים שלה, כשאני כורע ברך מולה, ועכשיו אני בגובה שלה.
״ואפילו זה לא הצליח לגרום לי לשכוח אותך, כאילו את חרוטה בתוכי״ מילמלתי, וקברתי את הראש בצוואר שלה.
היא חיבקה אותי, וחיבקתי אותה בחזרה.
״אני סובל, עדן״