Eden

פרק 25- השעיה, אהבה, והרבה צרות

״בוקר טוב״ ירדן אמרה מאושרת והתיישבה לידי.
הסתכלתי עלייה בתיסכול ועייפות, והיא לעומת זאת הייתה בעננים.
״קרה משהו?״ שאלתי בחצי חיוך והיא צחקה,והנידה בראשה כשהיא התיישבה לידי.
״קיבלתי אתמול שיחת משמעת רצינית״ היא מילמלה, והוציאה את המחברות שלה.
המשכתי לקשקש שטויות במחברת, ונאנחתי.
״הורים זה חרא״ אמרתי בחוסר ברירה, אין לי כוח להעמיד פנים שבאמת אכפת לי מהלימודים עכשיו, אני עייפה.
״האמת שפעם ראשונה בחיים שלי שזאת הייתה שיחה טובה״ היא אמרה בגאווה, וחייכתי אליה.
״באמת, על מה דיברתם?״ שאלתי, ובדיוק קובי נכנס לכיתה.
הוא העביר מבט עליי ועל ירדן, והלך לשבת עם חצי מהילדים שישבו על הושלחנות ממולנו.
״מישהו מריח את הריח הזה?״ הוא צעק, וירדן הסתכלה עליי וגילגלה עיניים.
״איזה ריח?״ מישהו צעק, וקובי נעמד מול השולחן שלנו.
״ריח של זונות״ הוא מלמל אבל מספיק כדי שכל הכיתה תשמע.

״אתה חושב שאתה מצחיק?״ שאלתי בחיוך מזוייף ונעמדתי מולו.
״האמת כן״
״אז האמת שלא, אתה נואש לצומת לב״ אמרתי בגועל, והוא צחק בזילזול.
״אני? נואש? לצומת לב?״ הוא שאל בציניות, והסתכל עלי בחיוך גאה.
״צומת לב ממי בדיוק? מזונה ורוצחת?״ הוא שאל, וירדן הסתכל עלי ופרצנו בצחוק.
שלא היה אמיתי, אבל העיקר שהוא חושב שכן.
״נו באמת, מלא זונות, אבל רוצחות?״ ירדן שאל בזילזול, והזיזה עליו קצת את השולחן, כדי שיתרחק.
״בנתיים אתה זה שמביא לפה ריח מגעיל, ריח של צביעות״ אמרתי בביטחון, והוא דחף את השולחן בחזרה על ירדן.
רק פי אלף יותר חזק. ״תגיד אתה מפגר?״ שאלתי עצבנית, ודחפתי אותו.
הוא דחף אותי בחזרה על השולחן, ככה שמעדתי עליו, ופה כבר נהיה באלגן וכולם נכנסו באמצע והפרידו.
הזזתי את הבנות שניסו להיכנס באמצע, וסטרתי לו כלכך חזק, שאני נשבעת שיש מצב ששמעו את הרעש של הכאפה עד החדר של המנהל.
כי שנייה אחרי זה נכנסה המורה, והעיפה את שנינו למנהל.

״אני ויתרתי לך כל כך הרבה פעמים, אבל זהו זה נגמר גברת״ אמא שלי המשיכה לצעוק, וטרקה את הדלת של הבית.
״לאן נראה לך שאת הולכת?״ היא צעקה, והסתובבתי אלייה.
״לחדר שלי?״ שאלתי בשקט, והיא הצביעה על הספה ״שבי מיד״ היא אמרה בציווי, וזרקתי את התיק על המדרות, והתיישבתי בחוסר ברירה על הספה.
״ניסית להרביץ לתלמיד?! ברצינות עדן?!״ היא צרחה והנידה בראשה בתיסכול.
הסתכלתי עלייה, והרגשתי טיפה רע. אמא שלי אף פעם לא צועקת, בשבילה זה לא מנומס.
השעו אותי לשבוע שלם, קצת הגזימו, כולה סטרתי לקובי, ואז ניסיתי לדחוף אותו, הוא העיף אותי על השולחן, אבל חס וחלילה שמישהו ייתיחס לזה.
״ויתרתי לך על הקעקוע, על העישון, על היציאות, אבל את לא מפסיקה״ היא אמרה בתיסכול והתיישבה על השולחן ממולי, בחנתי אותה והיא הסתכלה עליי מאוכזבת.
״את יודעת עדן, סבתא שלך אף פעם לא הראתה רגש, בשבילה זה היה יותר מדי, היא תמיד לימדה אותי שברגע שמראים רגש, זה נותן לבן אדם השני הרגשה שאתה חלש, ואז הוא פוגע בך״ היא אמרה והורדתי את הראש.
״הבטחתי לעצמי שאני לא יהיה כמוה, אבל ברגע שנולדת אהבתי כל כך, שלא רציתי שמישהו אי פעם יפגע בך, או בעדי״ היא הוסיפה, והסתכלתי עלייה טיפה מופתעת.
״אולי קצת הגזמתי, אולי הייתי צריכה להראות יותר חום, אבל את צריכה להבין שאין לי מושג איך״ היא אמרה והתיישבה לידי.
״לא התכוונתי שישעו אותי״ מלמלתי, והיא נאנחה.
״אני יודעת, אבל זה לא משנה כי השעו אותך, ועכשיו אני רוצה לדעת דבר אחד, מה גורם לך להתנהג ככה״ היא אמרה בביטחון, והסתכלתי עלייה מבולבלת.
״איך ככה?״ שאלתי למרות שידעתי למה היא מתכוונת.
״במרדנות כזאת, שנינו יודעים שזה לא את,מישהו פגע בך? מה מפריע לך?תספרי לי״ היא אמרה ברוך, והעיניים שלי נפערו בהפתעה, זה חדש לי, ממתי היא מתעניינת בי כל כך?
״לא קרה לי כלום, זה מי שאני״ מלמלתי בשקט, והיא העבירה את היד שלה בשיער שלי.
״אני לא חושבת״ היא אמרה, והעיניים הכחולות הקרות שלה, נראו פתאום כל כך רכות ואוהבות.
״אני לא אמא טובה, זה לא סוד עדן.״ היא אמרה ולקחה נשימה עמוקה.
״אבל אני כן אוהבת אותך ואת אחותך בכל הלב שלי, וזה לא משנה כמה תמרדי בי או באבא, אני בחיים לא יפסיק לאהוב אותך״ היא הוסיפה, והרגשתי את הראייה שלי מטשטשת מהדמעות שהצטברו.
היא אספה אותי לחיבוק, והחיבוק הזה היה שונה, הוא היה חם ואוהב.
״אל תבכי״ היא לחשה לשיער שלי, והידקה את האחיזה בי.
״תספרי לי למה כעסת כל כך״ היא הוסיפה, והתחלתי לפרוק את כל מה שהפריע לי.