Eden

פרק 57

״לאן זה?״, מילמלתי בעיניים עצומות כשהרגשתי תזוזה בחדר.
היא פלטה אנחת בהלה וצחקה,
״אתה כל כך מלחיץ״, עדן אמרה בנזיפה וחייכתי עדיין בעיניים עצומות.
״יש מצב שאמא שלי בבית, אז תהיה בשקט שהיא לא תדע שאתה פה״ היא ביקשה, ופקחתי עיניים.
״למה לא?״ שאלתי בכעס, ממתי אכפת לה מה אמא שלה חושבת על הקשר שלנו?
״כי היא תחשוב שחזרנו, ואני לא רוצה שהיא תקבל רושם מוטעה״ עדן אמרה, והסתכלתי עלייה בהרמת גבה, קצת כועס מהדרך שבה היא אמרה את זה, אבל אין לי כוח לריב על הבוקר.
״שאלתי, לאן את הולכת״ אמרתי בכעס והיא יצאה מהשירותים שצמודים לחדר שלה, ״בית ספר,״ היא מילמלה והחזירה את המברשת שיניים לפה שלה.
הדלקתי את הפלאפון שלי, שכיביתי באיזשהו שלב באמצע הלילה כי עידן הבן של זונה לא הפסיק להתקשר, מה שמזכיר לי, אני צריך להרוג אותו.
התיישבתי על המיטה ובהיתי בטלוויזיה הכבוייה, זין, אני לא טיפוס של בוקר.
״מה יש לך?״ עדן שאלה ומשכתי בכתפיי, היא הוציאה בגדים מהארון שלה וחזרה לשירותים, אחרי משהו כמו עשר דקות היא יצאה לבושה, כשהשיער שלה אסוף לקוקו גבוה.
היא הכניסה כמה ספרים ומחברות לתיק שלה ואת המטען והאוזניות שהיא לא זזה בלעדיהם.
לפעמים אני שוכח שהיא בסך הכל ילדה קטנה, היא רק עלתה לי״ב, היא רק עכשיו מתחילה את החיים האמיתיים שלה, צבא, עבודה ראשונה וכל הזין הזה.
לבשתי את הג׳ינס שלי, והסתכלתי על עדן שהשפריצה על עצמה את הבושם המתוק שלה, אני לעומת זאת מעדיף אותה בלי בושם, עם הריח שהיא קמה איתו בבוקר, אני נשבע יש לה את הריח הכי נעים בעולם, כמו תינוק.
״תסתכלי עלי,״ ביקשתי מעדן והיא הסתובבה במבט שואל, נעמדתי קרוב אלייה וההפרשי גבהים בינינו נהיו ברורים יותר, היא גבהה טיפה אבל עדיין לא מתקרבת לגובה שלי.
״מה?״, היא שאלה.
הנחתי את היד שלי סביב העורף שלה וקירבתי אותה אליי, היא הרימה את הראש כדי להסתכל עלי וחייכה.
״בוקר טוב,״ אמרתי בחצי חיוך והיא צחקה.
״בוקר טוב״ היא החזירה בחיוך מתוק ונישקתי אותה בעדינות, מפחד שהיא תזוז.
היא נישקה אותי בחזרה וזו הייתה התחושה הטובה ביותר שהרגשתי בזמן האחרון.
‏״מה יהיה איתנו עדן? אני כבר לא יכול עם המשחקים האלה אין לי כוחות יותר, אני עשיתי הרבה טעויות אני לא מנסה להכחיש אותם, אבל חאלס, אני לא יכול יותר אני לא מוצא את עצמי, נמאס לי״
היא הסתכלה עלי מבולבלת וזזה מהאחיזה שלי, היא הניחה את התיק שלה על הכיסא והתיישבה על המיטה.
״‏אתה צודק אנחנו באמת צריכים לקבל החלטה אבל אני לא יכולה, כאילו, מה אם מחר תחליט שוב להיות כמו שהיית, מה אני אעשה? שוב אעזוב ויחזור ונתחיל הכל מהתחלה?״ היא שאלה בהרמת גבה ובעטתי בעיטה חלשה במיטה.
״לא, אני לא אהיה שוב כזה, אני מבטיח״ אמרתי בכנות והתכופפתי לכיוונה, כשאני תופס את היידים שלה ומחבר אותן בשלי.
״אני אוהב אותך״ הוספתי והיא חייכה, ״גם אני אותך, מאוד״

-

״את בטוחה שאת מסתדרת?״ שאלתי את עדן בפעם העשירית, בזמן שהיא הרימה את הספרים שלה למדף העליון ונעזרה בכיסא.
״כן, סתום תפה״ היא מילמלה בכעס, ופרצתי בצחוק.
״שמעי, אני יכול לעזור לך״ מילמלתי בשחצנות כדי לעצבן אותה יותר.
הרמתי את הרגליים על המעקה של המיטה והעברתי את היד בשיער, בזמן שאני מסתכל על עדן.
״אני לא צריכה את העזרה שלך, טיפש״ היא מילמלה שוב וסיימה לסדר את הספרי לימוד שלה.
סוף סוף, כבר התחלתי להשתעמם, היא יישרה אותם ונעמדתי, מחליט להביל אותה קצת.
התיישבתי על הקצה של המיטה, קרוב לכיסא שעדן עמדה עליו.
ובעטתי בו בקטנה, היא פלטה צרחה בזמן שהוא התנדנד וצחקתי, ״בטוחה שאת מסתדרת?״ שאלתי שוב, והיא הסתכלה עלי מבוהלת.
״די, אלירן״ היא מילמלה ותפסה במשענת של הכיסא.
צחקתי והרמתי אותה מהכיסא, ״תוריד אותי״, היא ביקשה וניסתה לא לחייך.
״פעם הבאה, הכיסא יפול״ הזהרתי אותה והיא גילגלה עיניים.
״אתה לא מפחיד אותי,״ היא אמרה בהתגרות והפלתי אותה על המיטה, עליתי מעלייה והכנסתי את היד שלי לחולצה שלה, והיא ציחקקה.
״אני בבית״, שמענו צרחה מלמטה, ועדן דחפה אותי ממנה.
״תעלם אלירן,״ עדן ביקשה בלחץ והסתכלתי עלייה מבולבל,
״נו מה?״ שאלתי בייאוש.
״מה אכפת לך מה אמא שלך חושבת?״ הוספתי בכעס והיא דפקה לי מבט עצבני,
״אלירן,״ היא רטנה בכעס.
קיללתי בשקט ולקחתי את הפלאפון שלי והמפתחות של האוטו, היא הסתכלה עלי במבט מתנצל ויצאתי דרך החלון, כשאני יורד על המרזב.
התחלתי ללכת לכיוון האוטו, שכמו בן זונה החנתי מאה מטר מהבית שלה ועכשיו אני צריך ללכת ברגל כמו איזה מזדיין.
״אתה אלירן?״ שמעתי מאחוריי ונעצרתי.
הסתובבתי ומולי עמד נער בסביבות גיל 16,
״מי שואל?״, שאלתי בשעשוע והוא הסתכל עלי בלחץ,
״טימור מוסר לך ד״ש,״ הוא אמר בכעס ולפני שהספקתי לקלוט הוא החזיק אקדח ביד שלו.
גיכחתי והמשכתי להסתכל עליו, בלעתי את הרוק שלי, לא מראה לו שום סימנים של פחד או בהלה, כי לא פחדתי, זין שלי, אם אני צריך למות אני אמות.
״קדימה ימזדיין, תהיה גבר ותירה״ אמרתי בזילזול.

-נקודת מבט עדן-

אמא שלי בדקה שהכל בסדר איתי ונכנסה להתקלח.
ירדתי בזריזות למטה וניסיתי ללכת אחרי אלירן, איפה לעזאזאל הוא החנה את האוטו שלו?
קלטתי אותו מדבר עם עוד מישהו, והלכתי בהליכה מהירה לכיוונם.
״אלירן״ קראתי כשהייתי במרחק של כמה צעדים ממנו, הוא הסתכל עלי במבט שלא הבנתי, הבחור השני הסתובב וכיוון אלי אקדח.
לקח לי דקה או שניים לעקל מה שקורה פה, ואלירן סימן לי להישאר רגועה.
״תחזרי הביתה, עדן״ אלירן אמר בקול שקט אבל בטוח, והבחור עם האקדח הסתכל עלי, כשהוא מוודא שאלירן לא זז מהמקום שלו, ככה שהאקדח זז ביני לבין אלירן.
לפני שהבנתי מה קורה בכלל, אלירן קפץ על הילד שהחזיק את האקדח וכל אחד ניסה למשוך לעצמו את האקדח.
כעבור דקה, רעש של ירייה נשמע בכל השכונה, ולא הבנתי במי מהם פגע הכדור, ניסיתי ללכת לכיוון אלירן ומעדתי על המדרכה.
היד שלי תפסה את הבטן שלי בצורה אוטומטית, וכאב חד תקף אותי, הבחור השני רץ כשהאקדח ביד שלו ואלירן רץ לכיווני.

-נקודת מבט אלירן-

תפסתי את עדן כדי שלא תשכב על המדרכה, וניסיתי להבין מה אני עושה עכשיו.
לא הצלחתי לחשוב, לא על מה שקרה הרגע, לא על זה שאני צריך לקחת אותה לבית חולים, לא הצלחתי לחשוב על כלום.
היא השתעלה והיד שלה תפסה את שלי, ״את תהיי בסדר״ מילמלתי, כשיצאתי מההלם שהייתי בו.
ניסיתי לעצור את הדימום של עדן והנחתי את היידים שלי על הבטן שלה ולחצתי על המקום שהכדור פגע בו.
״את תהיי בסדר, יפה שלי״ אמרתי והרמתי אותה על היידים שלי, כשאני רץ לכיוון איתה לכיוון האוטו שלי.
״אלירן״ היא מילמלה, ונעצרתי כשהבנתי שאני לא מוצא את האוטו המזדיין שלי, אנשים התחילו לצאת מהבתים ולשאול מה קרה, אישה אחת צעקה שהיא מתקשרת לאמבולנס, התיישבתי על הריצפה כשעדן עליי והצמדתי אותה אליי, מחבק אותה הכי חזק שאני יכול.