Eden

פרק 31- נפלט לי

הפעם הראשונה שבה אמרנו זה לזה את אהבתנו, את שואלת את עצמך מדוע אני נזהר מלומר שאוהב אותך לעולם. מדוע? כי אני מנחש את העתיד. כי לעולם מתייצבת מול עיני האנטיתזה. מעולם לא ראיתי ילד מבלי לחשוב שסופו להיות זקן, ומעולם לא ראיתי עריסה מבלי לחשוב על קבר. מראה של אישה עירומה לעולם מעלה בי את צלם שלדה. ולכן מראות שמחים מעציבים אותי, ומראות עצובים מותירים בי רושם מועט. אני בוכה יותר מדי כלפי פנים, מכדי שאזיל דמעות החוצה - משהו שאני קורא בספר מרגש אותי יותר מאסון אמיתי.

_____
דרך אגב, שמעתי את השיר שלמעלה בזמן שכתבתי, ואין לי מושג איך הוא קשור, אבל אולי הוא יבוא לכן טוב, אז תהנוו

_____

״אתה אוהב אותי?״ היא שאלה בפעם האלף ונאנחתי. ״לא״ אמרתי עצבני, והיא צחקה.
״אז למה אמרת את זה?״ היא שאלה בהתגרות, ונעמדה מולי, גילגלתי עיניים, והמשכתי לכפתר את החולצה מול המראה.
אין לי מושג למה אמרתי תזין הזה, אני לא אוהב אותה. אני מחבב כן, לפעמים, אבל נכון לעכשיו היא בלתי נסבלת.
״זה בסדר, גם אני אוהבת אותך״ היא אמרה, ומשהו בי קפץ, זה חרמנות או התרגשות?
״אל תגידי את זה״ אמרתי לה בקור ואדישות, והיא נעמדה מאוחרי וחיבקה אותי, ההשתקפות שלנו במראה, גרמה לי להבין כמה היא נמוכה וקטנה לעומתי. חייכתי חצי חיוך, וחזרתי לכפתר את החולצה.
״למה לא?״ היא שאלה בייאוש, ונאנחתי.
״כי אנחנו רק בהתחלה, וביחס להיסטוריה שלנו, זה מוקדם מדי בשביל שתאהבי אותי או אני אותך״ אמרתי בטוח בעצמי, והיא הוציאה לי לשון בזילזול. ילדה קטנה ומפגרת. ״את מפגרת וילדותית״ אמרתי, והיא עשתה לי זין עם האצבע, גיכחתי, וסידרתי את השיער עם הג׳ל.
״אתה מתרגש מהפגישה עם אבא שלי?״ היא שאלה, והנדתי בראשי.
״אבות מתים עליי״ אמרתי בציניות, והסתכלתי עלייה, לבושה בחצאית מיני שחורה וחולצת בית ספר שחורה, והקוקו המבולגן והשחור בעיניים. פעם שנאתי תמראה הגותי הזה, אהבתי בנות עדינות, בלונדיניות, גבוהות, שקטות. אבל איכשהוא שאני מסתכל על עדן, הכל מתהפך לי.
״נתקע לך המבט״ היא אמרה בסנוביות, ומשכתי אותה אליי.
״יש  לך בעיה עם זה?״ שאלתי, והיא הידקה את היידים שלה סביב הצוואר שלי, והרמתי אותה כדי שתשב על השידה.
״רוצה לשמוע משהו אמיתי?״ שאלתי, והזזתי קצת שיער מהפנים שלה.
״אף פעם לא אהבתי מישהו באמת, אפילו לא תהורים שלי, ואת אחותי אני בקושי מכיר, אז כל החיים שלי הייתי די לבד, ומצד אחד זה טוב כי אתה לא צריך לדאוג לאף אחד, ומצד שני, אתה לבד.״ אמרתי, והיא הינהנה בהבנה. ״עכשיו, הדברים שאני מרגיש כשאני איתך, הם שונים, ובתאכלס, אני אשקר אם אני יגיד שאני לא מוכן לעזוב הכל, בשביל להיות איתך, בגלל זה חשוב לי שתדעי משהו״ הוספתי, והיא חייכה, והסתכלה עלי במבט שואל.
״שלא משנה מה יקרה בעתיד, או אם אני אי פעם יפגע בך, אז תדעי שזה לא בגללך, זה בגללי. ואני מצטער אם לפעמים אני מגונן או פרמיטיבי מדיי או קנאי, זה פשוט שאף פעם לא הכנסתי מישהו לחיים שלי כמו שהכנסתי אותך, ועכשיו את חשובה לי יותר מדי, שהמחשבה לאבד אותך, מטריפה אותי״ אמרתי ולקחתי נשימה עמוקה.
״אלירן, אני יודעת שאתה לא תפגע בי אף פעם, ואני לא מתכוונת אי פעם לתת לך לאבד אותי, ככה שאין לך מה לדאוג״ היא אמרה, ונתנה לי נשיקה קצרה, וחייכה אליי.
״זה מרגיש לי כאילו אתה מסכם אותנו, כמו הכנה לפרידה כזאת״ היא אמרה, ויכולתי לראות את הדאגה והאכזבה על הפנים שלה, ״אני לא, אני פשוט יודע שאני דפוק, ובסופו של דבר את תיפגעי״ אמרתי בביטחון, למרות שידעתי שחלק מזה זה  שקר, זה כן הכנה לפרידה.
״לא משנה מה, תמיד תהיה מושלם בשבילי״ היא אמרה, וחייכה אליי, וחיבקה אותי שוב.
זה דפוק, הקטע הזה שאני לא רוצה לשחרר אותה מהחיבוק הזה, היא לא מודעת אפילו כמה כוח יש לה עליי, זה מחרפן אותי.