Eden

פרק 7- וויסקי וכדורי שינה

״היו ימים שחיכיתי שתחזור. היו לילות שלא יכולתי להירדם בלי הידיים שלך שעוטפות אותי. היו שעות שבהן הדבר היחיד שהרגשתי היה דמעות על פניי והן לא פסקו.
עד שבאמת חזרת. ונרדמתי בין ידיך, אף הדמעות לא פסקו.
מי יודע, אולי בכלל התגעגעתי למה שזכרתי שזה אתה או למה שדמיינתי. אבל דבר אחד בטוח, לא התגעגעתי לגבר שישן פה לידי.

״אלירן״ קראתי לו בשקט, כשהוא התיישב על הבר, הוא חייך אלי חצי חיוך ואמר משהו לבחור השני שהוא ישב איתו.
הסתכלתי בגאווה על החתך שעשיתי לו בפנים, הגיע לו.
הוא קם, והתקדם לכיווני, ומשכתי אותו לתוך המחסן, כשהוא נעמד והסתכל עלי במבט משועשע.
״תסביר לי שוב מה אני צריכה לעשות״ אמרתי לו לחוצה, והוא עיקם את הפנים.
״דבר ראשון, לשתות משהו, את לחוצה רצח״ הוא אמר, והתחיל לחפש בארגזים, עד שהוא מצא בקבוק וויסקי.
״איכותי״ הוא מילמל לעצמו, ופתח את הבקבוק, כשהוא לוקח שלוק ארוך, התאפקתי לא לצחוק, כי ברגע שאני יצחק ממשהו שהוא עושה, זה יוצר ביניינו סוג של קירבה.
הוא לא חבר שלי או ידיד שלי, אני מתעבת אותו בכל חלק מהגוף שלי.
הוא הושיט לי את הבקבוק, ולקחתי אותו עצבנית.
הסתכלתי על הפייה של הבקבוק, וניגבתי אותו עם החולצה שלי, לא ממש בא לי שהרוק של אלירן יהיה בפה שלי.
״מעליב״ הוא אמר בציניות, והחזרתי לו את הבקבוק, ולקחתי נשימה עמוקה.
״את מדברת איתו, משכרת לי אותו, ואז אחרי שהוא שותה לפחות 6-7 כוסות, את שמה לו בכוס, טיפה מזה״ הוא אמר והוציא שקית קטנה עם טיפה אבקה.
״תגיד לי התחרפנת? אני לא מתעסקת עם סמים״ אמרתי לו עצבנית
״תירגעי״ הוא מילמל והסתכל עליי בחצי חיוך, ״זה כדורי שינה מעוכים, את שמה לו קצת מזה, מוציאה לי אותו החוצה, ומשם אני אדאג לשאר הדברים״, הוא אמר והושיט לי את השקית, לקחתי אותה עצבנית, והכנסתי אותה לכיס של החצאית.
״הוא בן אדם רע?״ שאלתי את אלירן כשהוא בא לצאת
״כולם אנשים רעים, עדן. גם את. גם אני, כל אחד עושה מה שהוא צריך לעשות כדי לשרוד״ הוא אמר, והעביר מבט אחרון עליי,
״אה,עדן״ הוא אמר שנייה לפני שהוא סגר את הדלת, והרמתי את הראש אליו ״שאמרתי קצת, התכוונתי לקצת, שלא תהרגי לי אותו בטעות״ הוא אמר בגיחוך, ויצא.
עמדתי שם המומה, מאיפה לי לדעת כמה זה קצת?ואם אני ישים טיפה יותר מדי?

הרמתי את הבקבוק וויסקי מהארגז והתיישבתי עליו, לקחתי שלוק ונאנחתי.
למה אני תמיד מסתבכת ככה?למה אני כל כך דפוקה?
הדלת נפתחה והרמתי את הראש, למען האמת קיוויתי שזה אלירן.
מאור נכנס, והחבאתי את הבקבוק, מאחורי הארגז.
הוא הסתכל עליי בחצי חיוך ״הכל בסדר?״ הוא שאל והינהנתי במהירות.
יצאתי בחזרה לבר, ואלירן בחן אותי הסיגרייה שלו הייתה מאחורי האוזן שלו והוא המשיך לדבר עם הגבר שישב לידו בזמן שהוא מסתכל עליי, הסתכלתי עליו בחזרה, והוא סימן לי לבוא.
נאנחתי, והלכתי לכיוונו, ״2 וויסקי, הכי יקר שיש״ הוא אמר, וגילגלתי עיניים.
הבחור שאלירן דיבר איתו הסתכל עלי המום. מה יש לו?
״זה ייקח עוד הרבה זמן?״ אלירן שאל בזילזול ונאנחתי.

-נקודת מבט ירדן-

נכנסתי במהירות לבר, וחיפשתי את עדן.
היא דיברה עם מישהו, וניגשתי אלייה בזריזות, ״עדן״ קראתי לה, והיא היסתכלה עליי בהוקרת תודה, היא בהחלט לא רצתה לדבר עם הבחור הזה.
היא ניגשה אליי במהירות, ולקחתי נשימה עמוקה. תהיי עדינה עדן.
״חשבתי שאחנו נפגשות עו-״ , ״זה לא הזמן״ קטעתי אותה והיא הסתכלה עלי מבולבלת, פאק נו, אני לא טובה בדברים האלה.
״תקשיבי, זיו בבית חולים, הוא לקח מנת יתר״ אמרתי לה, והיא הסתכלה עלי מבולבלת.
היא בטח לא תרצה לבוא, היא שונאת אותו אחרי מה שקרה, ובתאכלס אפשר להבין אותה.
מצד שני, עדן לא כזאת, היא תמיד תהיה שם בשביל כולם. ואני פאקינג שונאת את זה. יש אנשים שלא מגיע להם לקבל את הטוב שהיא נותנת.
היא יצאה מהבר, והתיישבה על הכיסא מולי.
״ממתי הוא משתמש?״ היא שאלה והרמתי גבה, והיא נאנחה ״חשבתי שזה רק גראס״ היא אמרה לי ולקחתי נשימה עמוקה.
״אני הולכת לבית חולים, את רוצה לבוא?״ שאלתי אותה בעדינות, והחזקתי לה את היד, היא הינהנה.
״טוב, תקחי את הדברים שלך, אני יתפוס מונית בנתיים״ אמרתי לה, ונתתי לה נשיקה במצח.

-נקודת מבט של עדן-

לקחתי את התיק שלי, והודעתי למאור שאני יוצאת מוקדם.
התקדמתי ליציאה, כשאלירן קם לכיווני, הוא תפס את היד שלי ומשך אותי, מה שגרם לי לעוף על החזה שלו.
״לאן את חושבת שאת הולכת?״ הוא שאל עצבני, והאחיזה שלו התחזקה, ניסיתי לשחרר את האחיזה שלו, עד שהוא שיחרר לבד.
״אני חייבת ללכת, קרה משהו״ אמרתי לו, ובאתי להסתובב כשהוא תפס אותי שוב.
״חסר לך שאת יוצאת מהבר הזה, עד שאת עושה מה שאמרתי לך, הבנת?״ הוא שלא עצבני, והורידים ביידים שלו בלטו, והניצוץ הפסיכופטי בעיניים שלו חזר לעבוד.
״אני מצטערת״ אמרתי לו וזזתי ממנו, הוא בעט באחד מהכיסאות, וכולם הסתכלו עלינו, כולל מאור.
הוא קירב אותי אליו, ולקח נשימה עמוקה ״אני נשבע לך, עדן, אני אהרוג אותך״ הוא אמר, והרגשתי את הנשימות שלו על השפתיים שלי.