Eden

פרק 56

״זה המועדון שלך, נכון?״ היא שאלה בזמן שהיא התעסקה ברוכסן של הג׳ינס שלי, היא הרימה את היידים למעלה ונתנה לי גישה קלה יותר כדי להוריד לה את החולצה הקצרה שהיא לבשה, שבמלא לא כיסתה כלום.
זזתי ממנה בכעס ובעטתי בדלת של השירותים, גורם לה כמעט לעוף מהמקום.
הבחורה הסתכלה עליי מבולבלת ומפוחדת, וקיללתי בשקט.
״אלי-״
״עופי מפה,״ אמרתי בכעס וקטעתי אותה, כשאני מעיף לכיוונה את החולצה שלה.
פתחתי את הברז בזמן שהיא התלבשה, ושטפתי פנים.
אני לא מסוגל לזיין אותה, ולא אף אחת אחרת. לא כשעדן בראש שלי כל היום, ולא נותנת לי מנוחה.
שלושה חודשים מזדיינים, שאני לא מצליח לעשות כלום.
עידן מחליף אותי בהכל, בפגישות ובעיסקאות, הפכתי לדבר שאני הכי מפחד להיות וזה חלש.
סידרתי את הג׳ינס שלי ואת השיער ויצאתי מהשירותים, לחצתי יידים בדרך לאנשים שאני מכיר.
נפרדתי לשלום מהשומר, ועליתי לרנג׳ רובר השחורה שלי.
השענתי את הראש על המשענת ולקחתי נשימה עמוקה, הוצאתי את המפתחות מהכיס והנחתי את הפלאפון והארנק במושב לידי.
באתי להתניע והפלאפון שלי צילצל, לקחתי אותו מבלי להסתכל ועניתי.
״הלו?״ שאלתי בעצבים.
״אלירן?״
הקול של עדן הופיע מהצד השני, וכיביתי את המנוע, ובלעתי את הרוק שלי, איך זה שאני נהיה כל כך כוסית בכל מה שקשור אלייה?
״אלירן, זו עדן״ היא אמרה שוב, והתאפסתי על עצמי.
עאלק ׳אלירן, זו עדן׳ כאילו אני אי פעם יוכל לשכוח את הקול שלה.
״הכל בסדר?״ שאלתי בדאגה, ושמעתי אותה צוחקת מהצד השני.
״הכל בסדר, פשוט אני בחדר שלי ובאתי לעלות לישון ונזכרתי בך, אולי תבוא? כאילו רק אם אתה לא עסוק״ היא ביקשה, ושמעתי את החשש בקול שלה.
״אני לא עסוק, אני אבוא״ אמרתי וחיוך קטן טיפס על השפתיים שלי,
״ממתי אתה לא עסוק?״ היא שאלה בגיחוך ציני, אבל מלא כאב.
״תתפלאי, הרבה דברים השתנו״ מילמלתי, ושמעתי אותה נאנחת, זין שלי, אני רוצה לגרום לה להיאנח בצורה אחרת לגמרי.

דפקתי בדלת של הבית שלה כמה פעמים, עד שהיא נפתחה.
היא עמדה בדלת לבושה בטייץ שחור, ואחת מהחולצות מטאליקה הענקיות שלה, ושיער מבולגן.
היא חייכה, ובחנתי אותה תוך כדי שאני בולע את הרוק שלי .
״כל זה בשבילי?״ שאלתי בזמן שבחנתי אותה שוב, והיא פרצה בצחוק.
״שתוק וכנס״ היא ציוותה, ונכנסתי בחיוך.
עלינו לחדר שלה בשקט, ונשכבתי על המיטה שהיא כבר מסודרת במלא כריות ושתי שמיכות ענקיות כדי להתגבר על הקור.
המיטה שלה נראתה יותר ממזמינה להישאר בה. היא נשכבה לידי.
הסתובבתי כדי שנהיה פנים מול פנים, והופתעתי לגלות שהיא כבר מסתכלת עלי. ״למה אמרת לי לבוא?״ שאלתי בחשש, שלא תפרש את זה בצורה הלא נכונה, אני יותר משמח להיות פה, אבל אני רוצה לדעת למה.
״לא יודעת, אני מניחה שהיום הגעגוע היה חזק מדי״ היא אמרה בכנות, וליטפתי את הלחי שלה.
״אני עדיין בטיפול, עדן, אני הולך לשם בשבילך כדי שתחזרי״ אמרתי. או יותר נכון חיפשתי דרך לדחוף את זה לשיחה, כדי שהיא תדע לפחות שאני מנסה להשתנות בשבילה.
״אל תלך בשבילי, תלך בשביל עצמך״ היא אמרה בנזיפה, וגילגלתי עיניים.
״את יותר חשובה לי מעצמי, התגעגעתי אלייך״ אמרתי בכנות, ורכנתי מעלייה בזהירות, כדי לא להכביד עלייה עם המשקל שלי.
נישקתי את האף שלה, והיא הזיזה את הראש בעדינות.
״אולי רק נישן ביחד?״ היא שאלה.
״מה זאת אומרת?״ שאלתי מבולבל, לי ולה יש הגדרה שונה למושג, ׳רק נישן ביחד׳ .
״שרק נישן ביחד, אבל אם זה קשה לך מדי אז נוותר״ היא מילמלה בזריזות, והנדתי בראשי במהירות, מפחד שהיא תתחרט והרגע יעבור .
״אוקי״ מילמלתי, בזמן שהיא נכנסה מתחת לשמיכות.
הורדתי את הנעליים, והג׳ינס ואת החולצה, ונשארתי עם בוקסר.
נשכבתי לידה, ומשכתי אותה אליי, בזמן שאני מנשק את הראש שלה.
״התגעגעתי אלייך״ מילמלתי לשיער שלה, והרחתי אותו בלי סוף.
״יש לי דז׳ה וו״ היא מילמלה, וגיכחתי.
נזכרתי בפעם הראשונה שהייתי פה, בפעם הראשונה שהזדיינו על המיטה הזאת, איך הכל היה כל כך לא ברור, אף אחד מאיתנו לא דמיין שאנחנו הולכים לעבור כל כך הרבה ביחד.
היא הניחה את הראש שלה על החזה שלי, וליטפתי את הכתף שלה.
הפלאפון שלי רטט, והרמתי אותי בלית ברירה מהשידה.
״אני צריך אותך בבית, יש פה משטרה״ ההודעה הייתה מעידן.
הסתכלתי על עדן שבדיוק עצמה עיניים, ולא היה לי לב לקום וללכת, אם אני קם והולך אני הורס הכל, היא לא תתקשר יותר ולא תפנה אלי בחיים יותר, הבטחתי לה שאני אשתנה וזה אומר לשים לב אלייה יותר ולדאוג לה לא רק פיזית אלא גם נפשית.
״אם אתה צריך ללכת, אז תלך״ היא מילמלה בעיניים עצומות.
״תסתדר לבד, אני עסוק״ שלחתי בחזרה לעידן, וכיביתי את הפלאפון.
״זה בסדר, זה היה רק פרסומת כזאת ששולחים בהודעות״ מילמלתי לעדן, ונישקתי את הראש שלה.
״טוב״ היא אמרה בשקט, ונאנחתי.
״וגם אם זה היה עבודה, לא הייתי הולך, את פי אלף יותר חשובה״